"מה לעזאזל, יואב?" הייתה ההודעה שהופיעה בשעה 6:37 בקבוצת המסרים הפנימית של מערכת החדשות של ynet בבוקר שבת, 7 באוקטובר 2023. אלה היו דמדומי משמרת הלילה בדסק, בשלב זה נוהגים אנשיה לארוז את עצמם לפני שהם מתקפלים הביתה לישון. ההודעה יועדה לכתב הצבאי, יואב זיתון, ונשלחה על ידי מבזקן שהצליח להשחיל נשימה ראשונה בתום שמונה דקות רצופות שבהן עידכן את הגולשים על מטחים בלתי פוסקים שנורו מרצועת עזה לדרום הארץ ולמרכזה. מה לעזאזל, באמת?
לציון 100 ימים שחלפו מאותו בוקר, יעלה הבוקר פרויקט שמציג את סדר ההתרחשויות כפי שהתקבלו מאחורי הקלעים של דסק החדשות, באמצעות קבוצות המסרים הפנימיות, דיווחי הכתבים, הודעות ארגוני הביטחון וההצלה, עדויות מהשטח והתיעודים מהרשות החברתיות, וכן תיבת המייל האדום. המידע כולל 1,134 דיווחים ומיילים אדומים מאותו יום, שנבחרו מבין כמות גדולה פי כמה וכמה, וכל אחד מהם מהווה חלק זעיר בתמונת הפאזל שהורכבה. ביניהם דיווחים עמומים על האירוע "בחדר האוכל" של קיבוץ בארי, או זוג מבוגר שמחבלים השתלטו על ביתו באופקים, או פניות של גולשים שביקשו מידע על קרוב משפחה, אז עדיין אלמוני, ששמו הפך כעבור זמן לא רב למוכר בכל בית בישראל אחרי שהתברר שנחטף או גרוע מכך.
כל זאת, כאשר כמו כל ישראלית או ישראלי אחרים בשבת ההיא, גם העיתונאים חוו תחושות הלם, יגון וחרדה, ונדרשו לתפקד בעבודה בין הרגעת בני משפחה לבין דאגה לקרובים בדרום. ההתנגשות הטרגית בין האישי למקצועי התממשה ב־10:00 בבוקר, כשראש הדסק כתב בקבוצה הפנימית "הוא לא עונה", בתשובה לשאלה על צלם המערכת האהוב והמוערך רועי עידן ז"ל, תושב כפר עזה, שהספיק לתעד גלשן שהתקרב לקיבוץ שלו לפני שנרצח עם אשתו סמדר, ובתו אביגיל בת השלוש נחטפה לעזה. 100 ימים חלפו מאז, וגם במבט לאחור השאלה "מה לעזאזל" נותרה ללא תשובה.
