זו הייתה אמורה להיות העונה הכי יפה בשנה באגמון החולה: מאות אלפי עגורים, שעושים דרכם מאירופה לאפריקה, עוצרים שם בדרך, נחים על מי הביצה, נהנים ממתחמי ההאכלה הענקיים שהחקלאים מעמידים עבורם.
אולם השנה, המראות שונים לגמרי. קולות המלחמה בצפון, הטילים, המטוסים – כל אלה הבהילו את העגורים וגרמו להם לשנות את מסלולם. "כל היופי הזה, קולות הטבע המקסימים והמרגשים – כמעט הכל נעלם. אפור פה כעת, ועצוב", מתארת עינבר שלומית רובין מקק"ל, מנהלת השטח באגמון החולה.
מאז 7 באוקטובר המתחם הענק ומרכז המבקרים שבו נסגרו לקהל. מתוך 70 העובדים באגמון החולה נותרו רק עשרה. השאר הוצאו לחל"ת. חלק מהם גויסו למילואים, אחרים הודיעו שלא ישובו. "רבים מהעובדים שלנו הם סטודנטים שנשארו והשתקעו בצפון, אבל הם כבר הודיעו לי שוויתרו על הדירות שלהם, ארזו את חפציהם וחזרו למרכז הארץ", מספרת רובין, תושבת ראש פינה.
על אף שלא נערך מחקר לבדוק את השינוי במספרי העופות, רובין מעריכה כי השנה הגיעה רק מחצית מהכמות הרגילה, אם לא פחות. "לפני כשבועיים התחלנו בהאכלת העגורים כדי למנוע מהם לפגוע בשדות החקלאים", היא אומרת, "הגיעו אליה בסך הכל כ־3,000 עגורים, הרבה פחות מתמיד. לתחושתי יש פה גם פחות עופות דורסים מאשר בעבר".
שנת 2024 הייתה אמורה להיות חגיגית: 20 שנים להקמת אגמון החולה. "היו לנו תוכניות מאוד־מאוד גדולות לציון האירוע", מציינת רובין, "אבל אנחנו מאוד רחוקים מחגיגות כרגע. למזלנו כוחות הצבא לא יורים מתוך האגמון או בקרבתנו, אחרת בכלל לא היו כאן שום עופות. אבל גם כך יש פגיעה בשטחי המחיה של העופות הנודדים ובעלי החיים האחרים, והמראות פה עצובים".
