אתמול, כשעלו הדיווחים באפליקציות על אודות ירי טילי חיזבאללה לעבר בית במושב כפר יובל, הטלפון של אמנון אברהם (59) כמעט קרס.
"קיבלתי מאות טלפונים והודעות מהמשפחה ומהחברים, שדאגו לשלומי והיו בטוחים שנפגעתי", סיפר אברהם, בעל לול תרנגולות מטילות מהמושב הוותיק שעל גבול לבנון. "אני רב איתם כל הזמן, כי הם רוצים שאעזוב, אבל מהיכן אכסה 200 אלף שקלים על עלות העופות והאוכל שרכשתי להם אם אעזוב?"
פעמיים ביום יוצא אברהם מדלת ביתו, מסתכל בחשש לעבר הכפר הלבנוני המשקיף עליו, ורץ ללול הסמוך לאסוף את הביצים. "יש לי 5,000 מטילות ואני אוסף בכל יום 155 תבניות. אנחנו פה 30 לולנים שנאלצנו להישאר, כמו אליהו שירו על הבית שלו נ"ט ואשתו מירה ובנו ברק נהרגו. המדינה כפתה עליי את המצב הזה. הממשלה שולחת אותנו למות. מירה לא רצתה שאליהו יישאר כאן, אבל הוא לא יכול היה לעזוב את הלולים שלו והיא נשארה כדי לדאוג שלא ישכח את התרופות שלו. אם המדינה הייתה מבטיחה פתרון ופיצוי, היא לא הייתה מתה". במשרד החקלאות וברשות המסים טוענים ש"לולנים ביישובי ספר שנמנעה מהם גישה ללולים כתוצאה ממגבלות של מערכת הביטחון זכאים לפיצוי מלא בגין עופות שאבדו כתוצאה מחוסר טיפול". אלא שלטענת הלולנים, המדינה לא מוכנה להמית את העופות כדי שיוכלו לקבל את הפיצויים. "עד שלולן לא ימות בלול שלו, לצערי דבר לא ישתנה", אמר אברהם. "לא הייתה נפש חיה בכפר יובל לו היו נותנים לנו הבטחות לפיצוי. במועצת הלול לא מוכנים לשלוח לכאן קבלני פינוי לעופות, כי אף קבלן לא מוכן להגיע לכאן ולסכן את חייו במשך שעות של עבודה".
