ביום השלישי לפרוץ המלחמה ברחו כל העובדים הזרים ממשק העיזים של יניב טורג'מן במושב שתולה שבגליל המערבי. הוא וארבעה מבני משפחתו נותרו לעבוד בו, יחד עם עובד נוסף מהיישוב אבירים שעוזר להם בעבודות המשק.
כ־500 מטרים בלבד מנקודה 105, שממנה נחטפו לוחמי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל במה שהוביל לפרוץ מלחמת לבנון השנייה, וכ־700 מטרים מכפר הטרור מארווחין שמעבר לגבול, מגדלת משפחת טורג'מן כ־1,500 עיזים לחלב. "צימצמנו את החליבה לפעם אחת ביום ואין לנו ברירה אלא להמשיך ולדאוג להן", הסביר יניב טורג'מן. "אין לנו לאן לקחת אותן, אז אנחנו נשארים ושומרים על הגבול ועל הבית שלנו בכל מחיר".
בסופי שבוע יוצא טורג'מן לבקר את אשתו וילדיו הדואגים שפונו לזכרון־יעקב. הבית שלהם נפגע מטיל נ"ט עם תחילת המלחמה, ובשטחי המרעה של העיזים פגעו כבר לא מעט פצצות מרגמה ואפילו טיל בורקאן עוצמתי, שנפל לא רחוק מהדיר. למרות שלכאורה מאפשרת המדינה לחקלאים "לחסל" את חיות המשק שלהם ביישובים המפונים ולקבל פיצוי כלשהו, לאנשי משק טורג'מן אין שום דילמה בנושא.
"אני אהרוג את עצמי לפני שאפגע בעדר שלי", הבהיר טורג'מן בחלחלה מעצם הרעיון. "אנחנו מתפרנסים מהעדר הזה יותר מ־20 שנה ואי־אפשר לבנות אותו ביום אחד מחדש. בחיים לא נזרוק אבן לבאר ששתינו ממנה, נטפל בעיזים שלנו עד הסוף".
