היום, ביום ה־101 למלחמה הרב־זירתית שהתרגשה עלינו ורחוקה מסיום, הרשו לי להציע תובנות אחדות: חמאס לא מוטט, הכתישה ההדדית נמשכת בדרום ובצפון, ועלולה לסחוף אותנו למדינות רחוקות מגבולותינו.
נגררנו למלחמה שאין צודקת ממנה. המחירים שאנו משלמים בחיי אדם, בפצועים, בהפיכתם של אזרחים לפליטים בארצם, הם בשיעור שלא דמיינו. מרצחי חמאס ושותפיהם ביקשו להעמיד בסימן שאלה את המשך קיומנו. הם טעו בגדול. מקבלי ההחלטות, בעיקר אלה שבאים ממערכת הביטחון, הודו שהם אחראים למחדלים ואין להטיל ספק בכוונתם לפרוש מתפקידיהם. נתניהו, שאמור לשאת באחריות הבלבדית לכישלון הנורא, מסרב להודות באחריות שלו. הוא חייב להיעלם מהחיים הציבוריים: זה יהיה חלק מהתיקון שישראל תעבור.
החטופות והחטופים משלמים מחיר דמים. זמנם קצוב. הלוואי ואתבדה, אבל נראה שרק אם סינוואר יסולק ממקום מחבואו יתקיימו התנאים לעסקה לשחרורם. הוא לא יוותר על הקלף הזה.
פרימו לוי נשלח לאושוויץ ב־1944, ושרד את התופת. ב־1947 הוא כתב "הזהו אדם", שבו תהה על מקורות הרשע של הנאצים. אחרי שצפיתי בצילומים המזוויעים שצולמו במצלמות הגוף של מרצחי הנוחבה, ואחרי שקראתי בתחקיר ב"ידיעות אחרונות" ו־ynet על מה שעוללו לנרצחים, נזכרתי בלוי שכתב בפתח הספר: "הרהרו וזכרו כי כל זאת אירע והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווכם לחקוק בלבבכם ושיננתם אותם לבניכם בשבתכם בבית בלכתכם בדרך בשכבכם ובקומכם".
אנחנו הולכים לישון וקמים מדי בוקר, והמציאות הנוראה שנחשפנו אליה מלווה ותלווה אותנו עד עולם. זאת לא הייתה שואה, ועדיין נידרש למצוא את המילה שתגדיר את הרוע הבלתי נתפס שחמאס עשה לנו. ונמשיך ונשאל: האלו בני אדם?
הנבחרת שלנו לבית הדין בהאג ניצחה. היא הייתה מנומקת היטב ודיברה אמת. ואחרי שאמרנו זאת, מותר לנו להקשיב למי שמקשה עלינו. ישראל, אומרים מבקרינו, הטילה 29 אלף פצצות וחימוש מסוגים שונים על עזה עד אמצע דצמבר - לעומת 3,678 פצצות שהטילו האמריקאים במשך שש שנות מלחמה בעיראק. זאת ועוד, על פי חישוב שהתפרסם ב"ניו־יורק טיימס" 68 אחוז מהבניינים בצפון עזה נהרסו. הנתונים האלה מובילים את המבקרים לשאלה האם השטחת עזה ופינוי של יותר ממיליון תושבים יעניקו בסופו של דבר יותר ביטחון לישראל.
בצמתים שהיו אמורים להשפיע על מהלך חייו הציבוריים והאישיים נהג נתניהו לפנות לקבלת עזרה מאהרן ברק. כך היה כשעורכי הדין שלו רצו שיחתום על עסקת טיעון בתיקיו הפליליים, וכך עכשיו כשביקש שייצג אותנו בבית הדין בהאג. מה שמקומם בסיפור הזה הוא הימנעותו של נתניהו מסתימת פיהם של הביביסטים שביקשו בשנה שעבר להכניס לבית הסוהר את ברק. תרצו או לא, זה נתניהו: לנצל ולזרוק.
הגששים נהגו לומר: העולם מצחיק אז צוחקים.
יאיר נתניהו, כך למדנו, חזר למיאמי. אולי הגיע הזמן שנצא בקמפיין: כולנו למיאמי. עם אבטחה ובלעדיה, כולנו אחרי יאיר.