"שואלים אותנו אם השתגענו, אבל אנחנו רוצים - ונחזור בכל הכוח" - כך סיפר יאיר וינזר, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ כרם שלום. הוא ומשפחתו, יחד עם 34 משפחות נוספות, עושים בימים האחרונים את המעבר לכפר הסטודנטים עדיאל שביישוב הקטן אשלים. התושבים מקווים שהמעבר ליישוב, הממוקם כשעה נסיעה מביתם המקורי, הוא רק תחנת מעבר בדרך חזרה הביתה.
במהלך הקרבות של 7 באוקטובר נלחמו חברי כיתת הכוננות של כרם שלום, יחד עם כוחות צבא שהגיעו, בעשרות המחבלים שניסו לחדור לקיבוץ. הכוחות הצליחו להדוף את מחבלי חמאס, אך בקרבות נפלו שני חברי כיתת הכוננות ידידיה רזיאל ועמיחי ויצן ז"ל.
יאיר וינזר, אב לארבעה, חבלן משטרה וחבר כיתת הכוננות, שחזר: "נפצעתי אחרי חמש שעות לחימה, כשאנחנו בקרב מול מחבלים שמנסים לחדור מהפרצה בחומה לקיבוץ. במהלך הלחימה הם פוצצו פרצה נוספת ומשם כנראה ירו עליי RPG. נפצעתי באורח קשה בשתי הידיים, החבר'ה משכו אותי מאחורי הבית שבו היו והחלו לטפל בי. נפצעתי ב-11:30 והגעתי בערב לתל השומר. רוב הזמן הייתי בהכרה מלאה עם כאבי תופת".
יאיר הגיע יחד עם משפחתו לכפר הסטונדטים לאחר הליך שיקומי ממושך. "אני תמיד מזכיר לעצמי שזה עוד צעד בדרך חזרה הביתה", הוא אמר. "ביום חמישי האחרון השתחררתי משיקום והגעתי למלון וכעת ישר לפה. הכי מרגש לחזור להיות יחד עם המשפחה. להם זה מעבר מהמלון ולי זה מעבר מהשיקום".
גאולה רבי (39), אם לשבעה ילדים בני חצי שנה עד 16, גם כן השלימה את המעבר. "הייתה הצעה לעבור למגדלי דירות בדימונה והצעה לבוא לפה", סיפרה. "אלה לא דירות חדשות, אבל רצינו מקום באווירה כפרית כדי לשמר את החיים שלנו, שיהיו כמה שיותר מוכרים למה שהיה בקיבוץ. כמו שאנחנו חיים בקיבוץ, כאן כל אחד יכול לחיות את אורח חייו כפי שהוא רוצה.
"מאוד מרגש להגיע ולחיות חיי משפחה נורמליים. סוף סוף ישנו כולנו באותו מקום. הילדים ישנו שלושה במיטה אחת, בספה נפתחת, במשך שלושה חודשים במלון, שהיה מדהים, אבל יחד עם זאת מלון זה לחופשה ולא לחיי יום-יום. כדי לשקם את החיים צריך לשקם קודם את המשפחה ואז את הקהילה, וכדי לעשות זאת צריך מקום כפרי. אנחנו רגילים לירוק ולא למדבר. אבל המרחבים זה מה שטוב". על השאיפה לחזור הביתה אמרה רבי: "אנחנו חולמים לחזור הביתה כשיהיה אפשר, כשצה"ל יסיים את העבודה ויחזיר את הביטחון. להיות יותר קרובים לבית מקרב אותנו להגשמת החלום לבית".
ברוריה קרני-הדס (52), ששני ילדיה בני ה-17 וה-15 עברו איתה, סיפרה על ההבדלים בין המלון באילת לבית החדש: "סוף-סוף ישנתי לילה שלם. שלושה חודשים ישנתי והתעוררתי, ישבתי במרפסת והסתכלתי על הלילה, הקשבתי מה קורה ליד בחדר של הבן שלי. פה זה יותר משפחתי, אפשר לנשום. אנחנו גם פיזית יותר קרובים לבית, ממש בדרך הביתה".
תושבי הקיבוץ ביקשו גם להזכיר את הנופלים שלהם, ויצן ורזיאל: "אלה אנשים טובים שפגשו ברוע, והם ניצחו". הרב שלמה ויצן, אביו של עמיחי ז"ל, אמר בשבעה שארץ ישראל לא יכולה להכיל בתוכה אנשים רעים: "חשבנו שאם רצועת עזה מאחורי חומה אין לנו אחריות עליהם. חמאס הכריח אותנו להילחם ברוע שלהם ולהביא את הטוב. זה מסמל מאוד את עמיחי וידידיה, שהיו אנשים עם לב זהב. הם היו עובדים סוציאליים, ידעו לשים את העדינות בצד ונלחמו כמו אריות".
