הממשלה אישרה אתמול את תקציב המדינה ל־2024. בימים האחרונים היינו עדים למופע טרוניות של שרים רבים שאיימו להצביע נגד התקציב, אבל האמת היא שמדובר בריטואל שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש, “העתק הדבק” של דיוני התקציב מהשנים האחרונות. התוצאה הסופית ידועה מראש. בוכים ומאשרים.
"סוגרים את החקלאות במדינה", התלונן שר החקלאות אבי דיכטר. "השאירו לי כסף רק למשכורות העובדים", טען שר התקשורת שלמה קרעי. שר הכלכלה ניר ברקת הודיע כי לא יתמוך בתקציב אם לא יקבל תוספת של רבע מיליארד שקל ושר החינוך יואב קיש אמר שמחסלים את החינוך בישראל. השר איתמר בן גביר דרש תוספת של שמונה מיליארד שקלים, איים שיצביע נגד התקציב ובסוף התיישר כמו כולם אחרי שקיבל רבע ממה שדרש.
1 צפייה בגלריה
yk13760930
yk13760930
(צילום: חיים צח, לע"מ)
הסיפור הפוליטי הוא לא אישור התקציב בממשלה, אלא מה שיקרה עם תקציב המדינה בכנסת: ח"כים בקואליציה טוענים שבתקציב הזה יש הרבה מאוד חורים ופחות בשורות. האם יקבלו על עצמם משמעת סיעתית או ימרדו נגד החלטות הקואליציה?
שרי המחנה הממלכתי, שנאלצים לספוג עלבונות פוליטיים (התקפלו בתקציב 2023 שאושר לפני חודש וקיבלו את הדחת נציבת שב"ס קטי פרי למרות ההסכם הקואליציוני לפיו תוארך הכהונה של בעלי התקציבים במגזר הציבורי) התנגדו אתמול לתקציב. הסיבה: הם רצו לשמש דוגמה אישית. "אנחנו דורשים הקטנה משמעותית של משרדי ממשלה, הקפאת החוק הנורווגי וקיצוץ משמעותי יותר בכספים הקואליציוניים", אמרו במפלגה. אבל עדיין: זה לא יהיה הטריגר לפרישתם מהממשלה.
• • •
לקראת אישור תקציב המדינה, ניסו בליכוד לקצץ במספר הח"כים הנורווגיים ולצד זאת לסגור או לצמצם כמה משרדים מיותרים, אבל כל הניסיונות להוכיח חיסכון למראית עין – הסתיימו בספין. לפני שבוע הודיע השר עמיחי שקלי כי הוא מתפטר מתפקידו כשר לשוויון חברתי וחוזר לכנסת במקום הח"כ הנורווגי ששון גואטה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח לשיקלי כי מדובר במהלך רחב שאליו יצטרפו עוד כמה שרים על חשבונם של הח”כים הנורווגיים. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד: בפועל, שרים בליכוד סירבו לוותר על חלק מהמשרדים שלהם, שיקלי נשאר לבד ולמרות ההודעה לתקשורת על החלטתו לחזור לכנסת ולוותר על אחד המשרדים – הוא טרם עשה זאת. בכיר בליכוד הסביר: "שיקלי הבין כי הוא נשאר הפראייר היחיד ולכן התחרט ולא חזר לכנסת”.
אחד השרים שסירב לוותר על תיקים, תארים וכיבודים הוא השר דודי אמסלם, שמחזיק בלא פחות מארבעה תפקידים: שר במשרד המשפטים (תיק שנתפר עבורו), השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר לשיתוף פעולה אזורי (שהמציא אהוד ברק ב־99' עבור שמעון פרס) והשר לאנרגיה אטומית (המצאה של נתניהו כדי להכניס אותו בדלת האחורית לקבינט). בכיר בליכוד סיפר כי אמסלם נדרש לוותר על המשרד לשיתוף פעולה אזורי, אולם הוא סירב. בלשכתו סירבו להגיב.
אז האם עובדים עלינו? נראה שכן. הסיפור של השרה מאי גולן יכול להעיד על כך. גולן הצטרפה לממשלה ברגע האחרון בזכות פטרונה הפוליטי, שר המשפטים יריב לוין. היא קיבלה תפקיד שלא היה קיים מעולם: השרה לקידום מעמד האישה ("אירוע היסטורי", כינתה זאת גולן). כדי להסביר לנו איך הממשלה מתייעלת וחוסכת, פורסם אתמול כי המשרד המומצא הזה ייסגר, אולם השרה גולן לא תקופח ותקבל את המשרד לשוויון חברתי במקומו של השר עמיחי שיקלי שיישאר שר התפוצות. לא חוסכים ולא סוגרים, זה נראה יותר כמו משחק הכיסאות.