לא רק לישראל אין אסטרטגיית יציאה. גם לגנץ ואיזנקוט אין. לא רק ישראל מדשדשת, קרועה בין המשך המלחמה לבין עסקה להחזרת החטופים. גם גנץ ואיזנקוט מדשדשים, לא מקבלים החלטה: האם הסתיימו המהלכים הצבאיים, ותפקידם בקבינט הסתיים, והגיע הזמן לפרוש, או שעליהם להתייצב באומץ ולהסביר לנו, שאם יום אחרי שצה"ל עוזב את מרכז הרצועה חמאס יורה עשרות רקטות על נתיבות - אנחנו עוד לא שם.
ישראל תקועה. לא יעזרו השעות הנוספות שעושה מכונת הרעל, שמפילה גם על משפחות החטופים את האחריות לעצירת המלחמה. מה שקורה עכשיו זה ממש לא מה שהבטיחו לנו. והבטיחו לנו שני יעדים, שממש לא משנה הסדר שלהם: לנקות את עזה מחמאס ולהחזיר את החטופים. אבל צריך להיות עיוור כדי לא להבין שאם זה יימשך כך - אנחנו צפויים לקבל את רוב החטופים בארונות.
גם המשך הירי ממקומות שצה"ל יצא מהם ממש לא היה בתוכנית. איך זה מסתדר עם ניקוי עזה מתשתיות הטרור אם ממשיכים לירות משם. ומעל לכל - אין שום יעד ליום שאחרי. או כמו שאמר ראש הממשלה בלי טיפה של בושה: הדיון ביום שאחרי יתקיים ביום שאחרי.
אפילו שר הביטחון אמר שלשום שחוסר החלטה מדינית יפגע בהתקדמות הפעולה הצבאית. מה צריך יותר מאמירה נוקבת ולעומתית כזאת של שר ביטחון לממשלה שבה הוא יושב. ולא רק שר הביטחון. גם הרמטכ"ל הביע עמדה דומה. לדבריו, הישגי צה"ל יישחקו אם לא יהיו יעדים מדיניים. מי עוד צריך להגיד לנתניהו שכל זה על אחריותו. שגם המחדל הזה ייפול עליו.
ואולי לא? אולי גם על הדבר הזה לא ייקח נתניהו אחריות ויצליח לנרמל את הא־נורמליה - מלחמה בלי שום תכנון ליום שאחרי, בלי שום הישג מדיני, בלי שום אסטרטגיית יציאה. פשוט להמשיך ולהתגלגל בלי תכנית, עוד שנה, עוד שנתיים, רק לא לעצור את המלחמה הזאת שמחזיקה אותו על כיסאו ומרחיקה ממנו את כל מה שמאיים עליו.
אז זהו. הגיע הזמן שגנץ ואיזנקוט יקבלו החלטות. אי־אפשר יותר לשבת על הגדר, לבלוע עוד ועוד צפרדעים שראש הממשלה מאכיל אותם, לתרץ את המשך ישיבתם בממשלה בכך שאמנם התקציב לא טוב, אין מספיק קיצוצים ואין בו דוגמה אישית של הדרג הפוליטי - אבל יש בו דאגה לצורכי הביטחון ולמילואימניקים. ובעניין החלפת קטי פרי בנציבות שב"ס למרות הסכם מפורש עם נתניהו - עם כל הכבוד, שנתם של אזרחי ישראל אינה נודדת בגלל שהופרה פה הבטחה.
למה אתה מחכה, בני גנץ? ממה אתה פוחד? מירידה בסקרים? מכך שנתניהו ילך לך על הראש ויגיד שעזבתם את הקבינט באמצע מלחמה? מי שפוחד מנתניהו לא ראוי לאמון, ולא חשוב איך קוראים לו ומאיזו מפלגה הוא בא.
אז מה נשאר לנו לעשות? להישען אחורה בספה ולצפות במאבקי הכוח בין גלנט לנתניהו, בין גנץ לנתניהו, בין הצבא לנתניהו ולאכול פופקורן. לא ככה? הרי זה מה שעושה שרה בכירה בממשלה בעת דיון בקבינט, במה שנרשם כשיא של חוסר טעם, חוסר טקט וזלזול משווע - אם יש דבר כזה, "שיא", כשמדובר במירי רגב. עוד דוגמא מוחשית לניתוק של הממשלה הזאת ממה שקורה כאן מאז 7 באוקטובר.
וצריך לומר שהשבוע יש לרגב מתחרה רציני: שר החינוך, יואב קיש, שזה עתה התבצע חיתוך ענק בתקציבו - פוצח בריקוד עליז ביחד עם חבורת נערים בזירת פיגוע ברעננה, מיד אחרי שנרצחה בה אישה ונפצעו 17 אנשים, ביניהם גם ילדים.
ואם מוסיפים לזה את ההתבטאויות של השר קרעי נגד גלנט על כך שלתוכניותיו אין משמעות יותר מאשר לכל שר בממשלה, או את דבריו הממאירים של אמסלם נגד גנץ וטרופר כמי שמדליפים מישיבות הממשלה - הרי שהגענו לתחתית בור הספיגה.
אז הגיע הזמן שנשמע מה גנץ חושב - המשך המלחמה או עסקה על החטופים. עמדתו של איזנקוט נשמעת - אבל לא על ידו. הוא, ככל הנראה, בעד עסקה גם במחיר של הפסקת לחימה. אם זה כך או אם זה לא כך - דבר אלינו, גדי. עמדתך חשובה לנו. ספר לנו מה ההשפעה שלכם על הקבינט. במה אתם תורמים, אם אין שום עסקה ואם צה"ל עבר לשלב ג', וכפי שזה נראה עכשיו אולי אפילו לשלב ד' או ה'.
ושמישהו, מישהו לכל הרוחות, יצא וידבר אלינו. שיגיד לנו אם האבדות הרבות והכואבות של החיילים מביאים להשגת המטרה, ומה היא בכלל המטרה.
גדעון סער עשה את זה אתמול בציוץ, כשסיפר שביקש כינוס מיידי של הקבינט הביטחוני כדי לדון בהמשך המלחמה ברצועה ובאופן ניהולה. "הורדת עצימות פעילות צה"ל ברצועה וצמצום היקף הכוחות בה שגויים", כתב. "יש לקבל החלטה על הגברת הלחץ הצבאי על חמאס לאלתר".
אז תתחילו להגיד לנו את האמת. תגידו שאין גם המשך מלחמה וגם החזרת החטופים. תגידו כמה זמן תימשך המלחמה הזאת, שנה? חמש שנים? או שאולי התחלנו כבר את הדשדוש. תגידו אם אתם בעד עסקה בכל מחיר. ובעיקר, תגידו מה הם הקווים האדומים שלכם, אלה שאם יעברו אותם - אתם לא תישארו בקבינט.
או שאולי אין שום קווים אדומים?
