את רצועת אחר הצהריים של רשת מגישים לאחרונה נטעלי שם טוב ואלמוג בוקר. לשאלה "למה" אין באמת תשובה טובה: הכימיה ביניהם לא חורכת את האולפן, הם לא מביעים עמדות מנוגדות וגם אין ביניהם שום הבדל סגנוני (צעקנות מול מתינות, למשל). הערך המוסף שעוד אפשר לחלץ מהפריים המשותף הוא הייצוג הגיאוגרפי, מעין מפגש של צפון (שם טוב) ודרום (בוקר) בזירה שעדיין מושפעת מדי מהמרכז.
אולם הסמליות לבדה לא מספיקה, בוודאי כשהמשימה היא להרים מדי יום שעתיים מעניינות של אקטואליה, ועוד בזמן מלחמה. כדי להגיע ליעד דרוש סט שלם של אמצעים ותכונות, שחלקם נוגעים ישירות לזהות המגישים והמגישות, חלקם קשורים למעטפת (עריכה, הפקה, ויזואליות) וחלקם בכלל תלויים בערוץ. בתוכנית של שם טוב ובוקר ניתן לפגוש ליקויים מהותיים מכל הסוגים הנ"ל.
ראשית, כאמור, לא ברור מה הטעם בזוגיות הטלוויזיונית הזאת. את שם טוב גייסו בערוץ 13 כדי להוביל את מהדורת שישי ובינתיים זה לא ממש מתרומם גם שם, ולא בטוח שתוכנית זוגית יומית מסייעת בשתי החזיתות. בוקר, שפועלו ככתב וגם החוויות הקשות שעבר כתושב הפכו אותו לסמל, עוד לא סיים להתמקצע כמגיש סולו, אם כי הוא רשם התקדמות ניכרת בכישורי ההובלה והניווט. חשובה מאוד גם הקונטרה שלו לשורת המקהלה מהזווית הביטחונית. הבעיה היא שביחד שניהם אינם שלם גדול מסך החלקים, אלא שני חלקים שמשייטים בחלל תחת האסטרטגיה השלטת בישראל גם על המסך: יהיה בסדר.
גם התוכנית עצמה לא סובלת מעודף ייחודיות בבחירת נושאים, בקצב או באריזה. בשעה של רפי רשף בקשת אפשר למצוא שימוש חכם ועשיר יותר בקטעי וידאו מאשר בשעתיים של בוקר ושם טוב. גם הראיונות שלהם נטולי עוקץ ויחד עם שקיעת השמש בחוץ נוצר אפקט, ובכן, מנמנם. הפאנל הוא נקודה כואבת עוד יותר, בטח מול הסנהדרין היומי של רשף אבל גם מול עודד בן עמי, שם הופיעו אתמול עמית סגל ואמנון אברמוביץ', לדוגמה. בהקשר הזה מדובר באבסורד ותיק ברשת: הניסיון להיאבק במחסן עשיר בתחמושת מתקדמת עם מעט מאוד טילים והרבה מאוד קפצונים. מה שכן, בכל דיון שבו מוריה אסרף־וולברג השתתפה אמש התחוור שוב כמה היא מוסיפה לחברת החדשות ולא רק ככתבת מדינית.
למעשה, האלמנט הבודד בתוכנית שאינו פרווה הוא האג'נדה, שקרובה יותר לערוץ 14 מאשר לרוב מה שקורה בערוץ 13. שיהיה לבריאות, אבל עם לוסי אהריש לפני ורביב דרוקר אחרי, ספק אם קהל היעד ישתכנע שדווקא בוקר ושם טוב שווים את המאמץ.
בקטנה
מהדורות החדשות הסתיימו אמש בבשורה האיומה על מותם של החטופים איתי סבירסקי ויוסי שרעבי ז"ל. בערוץ 12 נוצר רגע אבסורדי: דני קושמרו חתם את הדיווח והעביר את השידור ל"קצת אסקפיזם", כלומר ל"ארץ נהדרת" (גם כן אסקפיזם) ואיל קיציס המוקלט מראש לקח את המושכות בחיוך תלוש. אגב, בערוץ 14 פירסמו כבר שלשום דיווח מביש על מותם של שני חטופים מפי חמאס. וזה אותו ערוץ שקרא "לא לשדר חומרי תעמולה של האויב", כן? מצד שני, אחרי שהטאלנט הכי גדול שלו התלונן שהנרצחים והנרצחות בפסטיבל נובה "רקדו שם עם פסל של בודהה", מה בכלל הטעם לחפש שם קצת תבונה ו/או רגישות.
