הם משפחה צנועה, חמודה. מי שעשה את החיבור בין שירי לירדן זה דוד קוניו, שנמצא גם הוא בשבי. הוא חבר טוב של ירדן וחבר של שירי מהקיבוץ, והוא שידך ביניהם.
ירדן הוא איש גדול ויש לו חיבוק ענק וחיוך שממלא את כל הפנים שלו. הוא רגיש ומצחיק וכל כך אוהב את שירי ואת הילדים. הוא תמיד דאג שלא יקרה להם כלום, וזאת לא קלישאה. הוא יצא מהממ"ד להגן עליהם בגופו. במקצועו הוא רתך ומאוד מוכשר במה שהוא עושה.
ושירי שלי, בת הדודה הקטנה שלי, היא האמא הכי גיבורה בעולם. יש לה צחוק מתגלגל והיא מאוד דומה לאמא שלה, שהייתה מטפלת מיתולוגית שחינכה דורות בקיבוץ. שירי הלכה בדרכה ללמוד חינוך. היא נפש עדינה, ובסרטון החטיפה יצאה ממנה עוצמה מאוד גדולה כשהיא החזיקה את שני הילדים ועטפה אותם. אני זוכרת את היום הזה, לפני שנה בדיוק, שהיא שלחה בקבוצה את התמונה של כפיר ואימוג'י של גזר, כלומר 'נולד עוד ג'ינג'י'.
אני רואה את העוגות שעושים לכפיר. שירי בטח הייתה מכינה עוגה מצ'וקמקת והיינו חוגגים בחיק המשפחה ושמחים. בסוף זה נהיה תסריט כל כך נורא שאף אחד לא יכול היה לדמיין. אין מילים לתאר כמה אני עצובה וכמה אני כועסת. עוד עוגה ועוד בלונים והכל נורא מרגש, אבל בסופו של דבר אנחנו חוגגים - סליחה, מציינים - יום שאמור להיות כל כך שמח, אבל כפיר לא כאן. הם לא כאן. לקחו לירדן ושירי את ההזדמנות לחגוג עם הבן שלהם יום הולדת שנה.
זה מרגיש כאילו משחקים בנו עם כותרות וסיסמאות מעל הראש, כמו "למוטט את חמאס" ו"להשיב את הביטחון". אני לא יודעת אם יש אדם אחד במדינה שחש כרגע ביטחון. אני לא מבינה איפה אנחנו, איפה העם המדהים הזה שלנו. כולנו צריכים לצאת ולהגיד שצריך להחזיר את מי שאפשר ולהציל אותם. הם לא יכולים לשבת שם ולחכות ולהירקב. בעסקה הקודמת חזרו 106 חטופים הביתה. זאת ההוכחה. אין מישהי שתצדיק את המלחמה יותר ממני ומתושבי העוטף שרוצים לחיות בשקט. 20 שנה הם צועקים "יורים עלינו", והפוליטיקאים אומרים שדין העוטף הוא לא כדין תל־אביב. אם למדנו משהו מ־7 באוקטובר זה לשאול שאלות קשות, והאנשים שאחראים למחדל מנהלים אותו עכשיו! כל יום נהרגים עוד חיילים, לא יודעים מה יהיה ביום שאחרי עם עזה, ובינתיים החטופים מתים שם.
מאוד הפחידו אותנו לא להגיד ככה. "זה מעלה את המחיר", "סינוואר שומע". די, מספיק! אחרי 103 ימים אני צריכה שיקשיבו לי. הם הורגים את החטופים בזה שהם מחליטים לא לעשות עסקה ולהחזיר אותם הביתה. יש לנו שם ילד שמציין יום הולדת שנה, אולי כבר מאוחר מדי בשבילו? הבטחתי לדנה, אחותה של שירי, שאעשה הכל כדי להחזיר לה משהו מהמשפחה, ונסעתי עד קטאר בשביל זה. אנחנו דורשים ממקבלי ההחלטות לעשות את הדבר הנכון, גם אם הוא קשה, ולהחזיר את ירדן, שירי, כפיר ואריאל אלינו, ואת שאר 132 החטופים למשפחות שלהם.
