קשה לשים את האצבע על הנקודה שבה בדיוק החלה ההתפוררות בשיח האחדות. אולי זה היה בסינרגיה משותפת עם התגברות השיח על כך שאנחנו לא מנצחים - אמירות שקיבלו ביטוי גם מעל דפי עיתון זה, ולא רק שהן משרות דכדוך, הן גם עלולות לגרום נזק באמצעה של מערכה שלא חווינו כמוה מעולם, ושעדיין לא ניתן בכלל לקבוע אם ניצחנו בה או הפסדנו לפי היעדים שהוגדרו. וכך, לצד ההכרזות על הפסד והתפיידות ה"יחד" בתקשורת, החלו להופיע במרכז הארץ שלטי חוצות עם קריאה מפורשת לפילוג: "חייבים בחירות".
מאה ימים פחות או יותר, זה המקסימום שהצליחו להתאפק מי שהגיעו מאותו אזור חיוג אידיאולוגי של מחאת קפלן, שלא בחלה בימי שיבוש ושימוש הרסני במערכת הביטחון וצה"ל. הרפורמה משפטית מתה, אין חוק לאום, ועדיין יש מי שמלחמת האחים במעמד צד אחד קורצת להם. כי הקריאה לבחירות בעת הזו מנוגדת לשאיפה לאחדות: זו קריאה שמגיעה מתוך עמדה מתנשאת וזחוחה של מי שמאמינים שהניצחון הפוליטי בידיהם ושהתוצאה הפוליטית שהם מעוניינים בה זהה לזו של כל אזרח ישראלי. זוהי מניפולציה רגשית וזולה שמבקשת לקחת את הטראומה הלאומית והכמיהה האמיתית לאחדות ולתרגם אותה לכוח פוליטי. האנשים מאחורי שלטי חוצות לא אומרים מה דעתם על מדינה פלסטינית, רשות פלסטינית בעזה והסדר מדיני עם חיזבאללה - בעולמם, השאלה היחידה היא עדיין כן ביבי או לא ביבי.
לשם בדיוק הקיצוניים רוצים לגרור את כולנו. חוסר ההבנה שלהם את הסיטואציה גורם להם לחשוב שכולם יתאחדו סביבם גם בשאלת נתניהו אחרי 7 באוקטובר. הם לא מבינים שבעוד שהם מטילים את מרב האשמה עליו, אחרים מטילים את רובה על הצבא. אבל מילא זה: המשמעות של בחירות היא עוד ויכוחים, עוד מריבות, ויותר מהכל עצירת המלחמה ותבוסה. קודם הרפורמה המשפטית איימה על הדמוקרטיה הישראלית, ועכשיו המשך המלחמה מאיים עליה? תנו להם אירוע והם כבר ידעו לעוות אותו לצרכיהם הפוליטיים.
אולי כבר הספיקו לשכוח את הטראומה הלאומית של אחרי רצח רבין. גם אז היו מי שחשבו שאחרי הרצח יהיה ניצחון פוליטי קל. בפועל, נכון שנתניהו נפגע קשות בסקרים, וגם במציאות קיבל תוצאות פחות טובות ממה שציפה, אבל עדיין - הוא ניצח בבחירות. לא כי לא כולם הזדעזעו מהרצח, אלא כי אוסלו וכל מה שהוא מסמל הפחידו את הישראלים. היום כולנו מבינים שבצדק.
גם בימין אין שביעות רצון מכל החלטה של הממשלה הנוכחית וקבינט המלחמה. שר הביטחון גלנט אינו נישא בימים אלו על גלי אהדה בימין, לאחר שתמך בכניסת פועלים פלסטינים וקרא לזה "אינטרס ביטחוני ישראלי"; רבים מהמחנה של נתניהו תוהים למה הוא לא יותר מיליטנטי ופרו־התיישבות בעזה (הפרסום לפיו דחה את ההצעה האמריקאית להסכם עם סעודיה ומדינה פלסטינית דווקא תורמים לו); ההדלפה מישיבת הקבינט שלפיה איזנקוט חותר לעסקה גדולה שתפגע במידה מסוימת בלחימה גם לא זוכה לתמיכה בקרב המחנה הלאומי, ובכל זאת - הקריאה בימין היא לשמור על קבינט המלחמה ולשמר את גנץ ואיזנקוט בממשלת החירום. יחד מחדש, אבל באמת.
ואולי צריך בכלל לחדד את הקריאה לכל מי שמבקש לטלטל את ספינת האחדות בציבור ובממשלה: הבחירות היחידות שצריכים לעשות עכשיו זה לחשוב כל הזמן איך להמשיך במאמצים להשמיד את חמאס ולהחזיר את החטופים. הניצחון היחידי שנמצא היום בקונצנזוס הוא זה שיהיה בעזה, בלבנון, ביהודה ושומרון ואיראן. יחד מחדש. בחירות אחר־כך.
