ההדלפה על אודות פנייה של הליכוד ללפיד ולליברמן, שיצטרפו לקבינט המלחמה, לא הייתה מוקדמת ולא הייתה מאוחרת. היא פשוט לא הייתה. לדברי לפיד, לא הייתה אליו שום פנייה שאפשר לקחת ברצינות, ובכל מקרה הוא לא מתכוון לשבת תחת נתניהו. התשובה של ליברמן לא פחות נחרצת. היו כמה פניות כאלה, לפני חודש, אבל זה הודלף השבוע כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מפרשת התרופות המביכה, אל עניין פוליטי שלא היה ולא נברא. או במילים אחרות: מדובר בספין.
"אני מוכן להיכנס מתחת לאלונקה כשמדובר במלחמה", אומר ליברמן, "אבל אני לא מצטרף לא לממשלה ולא לקואליציה. אני מצטרף לקבינט מלחמה בזמן מלחמה. וכדי לא להשאיר דברים עמומים", אמר, "שנייה אחרי סיומה – אני בחוץ".
"הבעיה", אומר ליברמן, "שנתניהו היה רוצה להמשיך במלחמה עד הבחירות הבאות, וגנץ ואיזנקוט נותנים לו לגיטימציה".
אחרי מסיבת העיתונאים של נתניהו אמש, נראה שיש צדק בדברי ליברמן. נתניהו מתכוון להישאר כאן עוד שנים רבות. הוא אמר את זה בכל מיני דרכים: "ישראל לא תתפשר על פחות מניצחון מוחלט. לא רק להכות, לא רק לפגוע – ניצחון מוחלט. נמשיך להילחם בכל העוצמה עד שחרור כל החטופים וחיסול חמאס". ואם זה לא מספיק, נתניהו מסביר למה הוא מתכוון ביום שאחרי. "היום שאחרי", הוא אמר, "הוא היום שאחרי חיסול חמאס".
בעוד נתניהו מדבר על מלחמה שנמשכת בכל החזיתות ותימשך בכל החזיתות עד להשגת כל המשימות, דרש חבר הקואליציה, השר גדעון סער, לקיים ישיבת קבינט (שהתקיימה אמש), שתדון בשיטה של ניהול מלחמה שמצמצמת את הכוחות ועוברת לשלב ג', ושלא מתנהלת לפי הישגים אלא לפי תאריכים.
סער, כך נראה, לא מרוצה מניהול המלחמה, ועליו אי־אפשר להגיד שהוא אחד שלא יודע. גם לא זכור שמאז שהצטרף לממשלה הוא דרש לכנס את הקבינט לדיון דחוף. הוא לא רוצה ולא מתכוון לעזוב את הממשלה, אבל הוא מרגיש שצריך לשנות משהו. חמאס, לדעתו, כמו לדעת איזנקוט, לא מרגיש בלחץ. להפך. הוא רואה שישראל רק הולכת ומשחררת את הלחץ.
אם ביום שצה"ל יוצא ממרכז עזה נורות עשרות רקטות על נתיבות, איפה אנחנו ואיזה לחץ. לא מן הנמנע שזו הסיבה למסיבת העיתונאים שכינס נתניהו – להקדים תרופה למכה, להקשות על סער ועל כל מי שחושב לתקוף אותו בקבינט.
זה בדיוק האיש
המובן מאליו צריך להיאמר: נתניהו התגלה שוב באפסותו כשלקח קרדיט על יוזמת העברת התרופות לחטופים, ואילו את הכשל בדרישת הבידוק גילגל שוב על הצבא. מספיק היה לראות את האופן שבו עמד ליד קרטון ריק, כאילו הוא עומד לפני ארכיון הקלסרים שנחטף מאיראן, כשיומיים לאחר מכן הסתבר שמי שבכלל עומדות מאחורי היוזמה וההוצאה לפועל הן קטאר וצרפת, ולנתניהו לא הייתה יד ורגל בזה.
וכשמתברר שהמשאיות שנושאות את התרופות לא עומדות לעבור בדיקה, הוא יכול היה להורות מיד לבצע את הבידוק ורק אח"כ להתעסק בהאשמות. אבל אז הוא הרי לא היה ביבי. נתניהו בחר להוציא קודם הודעה, לפיה הוא לא עסק בסידורי הבידוק שנקבעים על ידי צה"ל וגורמי הביטחון. כלומר, אני אחראי רק על הדברים הטובים, לא על המחדלים.
גם את הדברים האלה בחר אתמול נתניהו להכחיש. גם גילגל את האשמה על צה"ל וגם הכחיש את זה.
אני? מה פתאום?
אפילו השופרות במצוקה
הדיון אם להפסיק את הלחימה תמורת שחרור החטופים אינו חוצה רק מפלגות, אלא גם את הממשלה. וחמור מזה - את קבינט המלחמה.
התוצאה היא בלבול. אם נתניהו וגלנט אומרים בהצהרותיהם שהולכים עד הסוף, עד שבעזה לא יהיה יותר שלטון חמאס - למה מודיעים על מעבר לשלב ג', מוציאים חטיבות רבות החוצה ועוברים לעצימות נמוכה? ואם הם אומרים שממוטטים את חמאס, למה משאירים את רפיח פתוחה לגמרי? ואם הם אומרים שרק כוח יביא לשחרור החטופים, למה מכניסים לעזה דלק ואספקה, משאיות קמח ותרופות בלי בדיקה?
המפקדים בשטח מסבירים שצה"ל פועל בצורה טובה, גם אם האסטרטגיה מאפשרת זרימה של עוד דלק למנהרות, ועוד אמצעי לחימה דרך רפיח. נראה שאנחנו נמצאים כרגע בשני יקומים נפרדים: הצהרות נתניהו והחיים עצמם.
אפילו השופרות של נתניהו מתקשים לעמוד בלופ המשובש הזה: אחרי שנה שהם נשלחו לקלל ולהשפיל את אהרן ברק - הוא נשלח להאג כדי להציל את מדינת ישראל ואת נתניהו; אחרי תקופה שהם נאלצים לדברר את ריסוק וניתוץ חמאס – מסתבר שאנחנו רחוקים משם; והכי גרוע: הם נאלצים להפגין שוויון נפש, שלא לומר אדישות וחוסר אכפתיות לגבי שחרור החטופים, ומציגים את משפחותיהם כנטל על יעדי צה"ל – בעוד שמי שעומד מאחורי המסרים מציג עמדה אחרת.
"הפסקת המלחמה תשדר מסר של חולשה, והטבח הבא יהיה רק עניין של זמן", הצהיר אתמול מי שאחראי ואשם בטבח של 7 באוקטובר. כמה תעוזה וחוצפה צריך כדי להגיד דבר כזה, כאילו הוא לא שייך לזה. להשתלח בתקשורת, בפרשנים, בפוליטיקאים ולומר שבזמן שחיילינו מחרפים את נפשותיהם יש קולות אחרים שמנסים לרפות את ידם, בזמן שאם יש מה שיכול להחליש אותם, אלה המאבקים בתוך הממשלה.
נתניהו גם מזועזע מכך שיש מי שחושבים על בחירות, שרוצים לעצור הכל, להתחיל בקמפיינים של תעמולה, לפלג את העם במקום לאחד אותו. כמה צביעות וגלגול עיניים. הנה שוב נתניהו הפלגן, המסית, שממשיך בשקרים ובחצאי אמיתות.
שאלתי אתמול את לפיד, אם הוא נערך למשהו משותף עם גנץ אם הוא יפרוש מקבינט המלחמה ותהיה קריאה עממית לבחירות.
"אני מוכן לשתף איתו פעולה בכל דרך", אמר לפיד, "כולל כזו שבסופה הוא, גדי, יולי או גלנט, יהיו ראש ממשלה".
