כל מי שעיניו בראשו ונחשף למטחי הרעל שראש הממשלה ועושי דברו בקבינט יורים בזמן האחרון אל עבר הרמטכ"ל הרצי הלוי, אמור להיות מודאג מאוד. וזה עוד לפני הרינונים ממקורות עלומים שצצו בסוף השבוע, ורמזו להחלפת צמרת הצבא עוד לפני התקיפה בצפון. מה לא ברור? התנהלות כזו לא פחות מאשר מערערת את המשך קיומה של מדינת ישראל, שהרי צה"ל לא יצליח לעמוד גם במשימות הצבאיות הקשות וגם בהשתלחות המתוזמרת מבית על מפקדיו.
המתקפה נגד הצבא החלה כבר בנובמבר, כמה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, בציוץ לילי שספק אם היה נמהר וספק אם עורר חרטה כשנמחק לפנות בוקר, אבל את ההרס והרעל כבר זרע. היא ממשיכה באיסוף מסמכים מצד מבקר המדינה על התנהלות הצבא, ובשילוח חברי קבינט כאלה ואחרים לתקוף את הרמטכ"ל בדיונים ובתקשורת כשחיילינו עדיין נהרגים וחטופינו עדיין בגיהינום המנהרות, והיא קורצת על מלא־מלא לאויבינו, שגם הם יודעים שבשכונה האכזרית שלנו, כשאין לך צבא נחוש וקפוץ כמו אגרוף, אין לך זכות קיום. ככה פשוט. ואכן, טבח 7 באוקטובר הוכיח שבשעת פילוג אנחנו חשופים לפגיעה אנושה, ושאקסיומת ישראל הבלתי מנוצחת נכונה רק כאשר אנחנו חזקים מבפנים. והחוזק הזה נמדד קודם כל בעוצמת לכידותו של צבא העם. ולכן, תהא עמדתו הפוליטית של כל אזרח במדינה אשר תהא - בין אם הוא נרגע כשהוא מחובק עם שדון פרווה בדמותו של עופר כסיף, ובין אם הוא מתפלל לבודהת הגוש בדמותה של אורית סטרוק - חיצי המדמנה שמשוגרים אל עבר מפקד הצבא וראשי מערכת הביטחון אמורים להדיר שינה מעיניו.
למזלנו, בכירים לשעבר ובהווה בזירה הציבורית כבר נזעקו נוכח היריות בתוך הנגמ"ש, ולא חסכו את שבטם: "בכל שנותיי לא זכור לי אירוע כזה... לא צריך לסכן את הרמטכ"ל בריב ומדון, הייתי מצפה מכולם להתנהג אחרת", התבטא יוסי כהן, לשעבר ראש המוסד; גדי איזנקוט, שבנו גל איזנקוט ז"ל נפל בקרב ושילם את המחיר הכבד ביותר שאדם יכול לשלם למען ביטחונה של מדינה, הודה שמעולם לא ראה שהדרג המדיני מתנהג כלפי רמטכ"ל באופן שבו מתנהגים כעת חלק מיושבי הקבינט כלפי הלוי, שנושא את המלחמה על כתפיו. גם ראשי הרשויות נזעקו לאחר הזובור שעשו בקרקס הקבינט לובשי החליפות והשמלות בלובשי האפוד והמדים, ו־76 מהם גינו במכתב משותף את האמירות המזיקות כלפי הצבא וזרועות הביטחון. אבל בעוד ראשי הרשויות מגלים אחריות, חלק מחברי הדרג המדיני מנסרים את הענף שכולנו יושבים עליו, בבחינת תמות נפשי עם ישראלים, העיקר שלמות הקואליציה והעומד בראשה. זאת גם כאשר כולנו מבינים שבהיעדר צבא נחוש ומלוכד, האסון הנוראי הנוכחי יהפוך לרב־זירתי וקולוסלי אף יותר.
