המעורבות של בני הציונות הדתית בלחימה בעזה ובצפון, לצד לוחמים המייצגים למשל את "אחים לנשק", היא זיקוק של הישראליות הצרופה שנדרשת לאיחוי השסע. רק מי שחווה מלחמה מכיר את התחושות של הפחד המצמית לצד ההתעלות של המעבר מ"יחיד" ל"יחד", של שותפות לערכים הגדולים מאיתנו. במלחמה מילים כמו "עם ישראל", "ציונות" ו"צדקת הדרך" הופכות ממליצות לגורמי הנעה עוצמתיים.
מול מגמה זו, קמים גורמים ואישים היוצאים גם היום כנגד הציונות הדתית, ורבים תולים את האיבה כלפי ציבור זה בייצוג הבעייתי שלו בשדה הפוליטי. ההסבר הנפוץ הוא שהביקורת מופנית נגד מפלגת הציונות הדתית, ולא כנגד הציבור הדתי - אולם טענה זו לא מסתדרת עם אמירות שכמעט כל חובש כיפה מכיר, כמו "אתה לא כמו כולם", שמייצרות אבחנה ברורה בין המישור האישי לשייכות הקבוצתית. לביטויים שכאלה אין מקום בשיח הישראלי.
צריך לומר ביושר: הבעיה איננה סמוטריץ', אלא משהו עמוק יותר, ובשל כך כואב יותר. הציבור העוין את הציונות הדתית צריך לשאול את עצמו מדוע הוא רואה את אורית סטרוק כמייצגת ציבור זה, ולא את ששת חברי הכנסת הסרוגים הנמצאים בעשירייה הראשונה של המחנה הממלכתי, למשל.
בעוד שניתן להבין על פניו את הניכור כלפי קבוצות שאינן שותפות בעול הביטחוני ובמעגל התעסוקה, הציבור הדתי הלאומי נמצא מתחת לאלונקה כמו כולם. מנין, אם כן, נובע מקור האיבה? חיים באר הוא רק האחרון בשורת אישים ואנשי רוח בולטים שהציגו התקפות ארסיות על ציבור זה, תופעה שהחלה בשנות ה־70 כשהציונות הדתית הובילה את ההתיישבות ביהודה ושומרון. אז, קראו להם להתיישב בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה - והדור הצעיר שקם נענה לאתגר והתיישב בשדרות, בירוחם, באופקים, בלוד וברמלה. אלא שבתגובה, ספגה הציונות הדתית האשמות על כך שכל רצונה הוא להשתלט על הערים ולעודד הדתה של החברה הישראלית. גם השירות הצבאי המלא של ציבור זה, המאכלס באופן משמעותי את הדרג הלוחם, כולל בדרגים הגבוהים ביותר, זוכה לביקורת מחוגים מסוימים בטענות להדתה ומיליטריזם. נכון, יש בציונות הדתית תופעות ועמדות בעייתיות: עדיין יש המצדדים בכפייה דתית, קשה להכיל את הצניעות שחלקם מנסים לממש במרחב הציבורי, ואפילו ניתן להבין את העמדה המתנגדת להתיישבות בשטחי יהודה ושומרון. אלו מחלוקות לגיטימיות, אבל כל זה לא מצדיק את הניסיון העקבי לעשות דמוניזציה של ציבור שלם.
ייתכן שההסבר טמון בדרכה של הציונות הדתית, המשלבת יהדות ואורח חיים דתי עם ערכים אוניברסליים ותרבות ישראלית: ייתכן שהדואליות הזאת היא לצנינים בעיני המצדדים בישראליות חדשה.
יהיה קשה לייצר חיבורים בחברה הישראלית בלי לנסות לרדת לשורשי התופעה. נותר רק לקוות שהחיבור המשמעותי הקיים בשדה הקרב בין המגזרים השונים ייצר ליבה משותפת - והחברים לנשק יסיטו את מחוגי החברה למקום הנכון, בלי משקעי העבר.
נותר רק לקוות שהחיבור המשמעותי הקיים בשדה הקרב בין המגזרים השונים ייצר ליבה משותפת - והחברים לנשק יסיטו את מחוגי החברה למקום הנכון
