ההתרחשות במגרש האימונים של בית"ר ירושלים בבית וגן לא פוסקת מאז פרוץ המלחמה, ואין לזה שום קשר לספורט. המקום הוכשר כמנחת המסוקים של בית החולים שערי צדק, והפצועים מובהלים משם לבית החולים, מרחק של שתי דקות וחצי נסיעה באמבולנס.
כל רעש של מסוק כזה מקפיץ את רס"ן (מיל') רויטל בן חורין, מפקדת ר"מ 2 במקום, שדואגת לרווחתם של הפצועים והוריהם. בן חורין (42), דתייה ואם יחידנית לבן שנתיים ושמונה חודשים ולבן עשרה חודשים, עובדת רווחה של משרד החינוך, הוזעקה לבית החולים בערב 7 באוקטובר. "הגעתי לשערי צדק בערב שמחת תורה ומאז פחות או יותר אני גרה כאן", היא משחזרת, "התמונה הראשונה שראיתי הייתה של נפגעים ממסיבת נובה, שהתפנו אלינו עצמאית או באמבולנסים של מד"א. הייתה אווירה של כאוס גדול והיינו עדיין בהלם".
4 צפייה בגלריה
ב’: “אחרי שאתרגל לתותבת, כולה תחליף טוב לרגל, בטוח שאמשיך לטפס על הרים וגם לשבור שיאים בספורט הפראלימפי” | צילום: אלכס קולומויסקי
המציאות חייבה התעשתות מהירה, שהחלה מרגע שמנהל יחידת הטראומה נתן לה את מספר הנייד שלו ומאז הם משלבים כוחות. "עוד כשהמסוק באוויר, אנחנו - כוחות הרפואה ור"מ 2 - מתעדכנים ונערכים. מרגע שהחייל הפצוע אצלנו, אני והצוות שלי מתכללות את הכל ודואגות שכלום לא יחסר לפצוע, למשפחתו. יש כאן סיפורי גבורה של משפחות ושל בנות זוג, בעצמן חיילות, שמקלחות את החברים שלהן, מחליפות להם טיטול וזה הכי לא מובן מאליו, ולכן יותר מפעם ביקשתי עבורן חופשה מהצבא".
אחד מאותם פצועים הוא ב' (27), אחרון פצועי אסון הפיר הממולכד הסמוך לבית חאנון, ששוחרר ביום חמישי משערי צדק לשיקום במרכז הרפואי שיבא. "פעמיים הצילו את החיים שלי בשערי צדק", משחזר ב', שאיבד את רגלו, "כשרק הגעתי, ואחרי אלח דם מסכן חיים שהתפתח באזור הכריתה וחייב מתן עירוי מנות דם רבות".
רק אחרי שהתאושש מעט מהניתוח הקשה שעבר נודעו לו ממדי האסון, שבו נפלו ארבעה לוחמים מחטיבת 551 ונפצעו ארבעה. "נכנסנו למסגד בידיעה מוקדמת שזוהה שם פיר והבחנו במצלמה מעליו. הייתי מהראשונים שנכנסו, ומהדף חומר הנפץ נשבר אחד הקירות וקרס עליי. כשכוח החילוץ הרים את הקיר, הייתי בהכרה וראיתי שאחת הרגליים שלי אמנם מחוברת לגוף אבל מרוסקת. פינו אותי למסוק כשאני כבר מעורפל הכרה ומוגדר פצוע אנוש, אבל לא עצמתי את העיניים כי רציתי להיות בשליטה", מתאר ב' בקור הרוח שמאפיין אותו. בהמשך יספר לו הצוות עד כמה התנדנד בין חיים למוות.
4 צפייה בגלריה
סגן רון: “פינינו את עצמנו למקום בטוח יחסית, וידאתי איפה נמצא כל אחד מהצוות, ואז התחילו חילופי אש. כל מי שיכל להחזיק נשק - ירה” | צילום: אלכס קולומויסקי
מיפן ישירות לעזה
אירועי השבת הארורה, השיגו את ב', ששירת בסדיר כמ"כ וכלוחם בדובדבן, בעיצומו של טיול ביפן: "קניתי באלפי שקלים כרטיס טיסה לארץ ובדרך גם דאגתי להצטייד בקסדה, מדים ובאבזור נוסף. מיד כשנחתתי הצטרפתי לחטיבה שלי שלחמה בעזה, את הצ'ימידן עד היום עוד לא פרקתי. לא ראיתי את הבית כבר חצי שנה".
כשבועיים לפני אסון המסגד, נפגע ב' בעורפו מרימון שנזרק מרחפן. "היו לנו 13 פצועים ובהם מפקד הצוות. החובשים נהרגו ומכוח של 24 לוחמים נשארנו 11".
4 צפייה בגלריה
“מרגע שהפצוע מגיע, אנחנו דואגים שלא יחסר לו כלום”. רס”ן )מיל’( רויטל בן חורין | צילום: אלכס קולומויסקי
לפני שנפצע הצטיין בטיפוס, תוך שהוא מאתגר את עצמו בגבוהים שבהרי נפאל, גוואטמלה ועוד עד לגובה של 5,400 מטר. "אחרי שאתרגל לתותבת, כולה תחליף טוב לרגל, בטוח שאמשיך לטפס וגם לשבור שיאים בספורט פראלימפי ואם רק יאשרו לי, אני חוזר לעזה.
"כשהמג"ד שלי הגיע לבקר אותי שאלתי אותו מה עם שאר החבר'ה, וכשהוא עידכן שארבעה נהרגו, היה לי מאוד קשה. כל אחד מהם אבא. למרות שלא הייתה לנו היכרות מוקדמת, נקשרנו. נלחמנו יחד 24/7 והיינו חברים לנשק. שאלתי את עצמי למה דווקא אני ניצלתי".
מתחילת הלחימה התקבלו בשערי צדק כ־550 פצועים, כשרובם פגועי גפיים ואחרים סובלים מכוויות. בכל שנות כהונתו כמנהל יחידת הטראומה של המרכז הרפואי שערי צדק בין 2007 ל־2019, כולל שנות האינתיפאדה השנייה, לא נחשף מנהל שערי צדק פרופ' עופר מרין לכמות נפגעים גדולה כל כך שהגיעה בזמן קצר כל כך.
ב־7 באוקטובר ניהל פרופ' מרין, מפקד בית חולים שדה של צה"ל בדרגת אל"מ, את משלחת הסיוע הישראלית לארמניה. כשעה אחרי כשעודכן על המצב בארץ, כבר היה על טיסה בדרכו לישראל: "הבנתי שמדובר באירוע גדול ועליתי על מטוס לקפריסין שעבר דרך איראן ועיראק. ישבתי מכווץ כל הטיסה ובערב כבר הייתי בבית החולים".
אתה מתנדב בארגון הבריאות העולמי ומשמש כמנטור מטעמם לבתי חולים שדה ברחבי העולם. התאכזבת מהיחס הצונן שלהם כלפינו?
"ברמה הפוליטית הם יכחישו הימצאות נשק בבתי חולים בעזה, אבל ברמת היחסים האישיים, התקשרו אליי לשאול מה קורה".
המלחמה תפסה את מערכת הבריאות מורעבת ודלת אמצעים. איך אפשר לשפר את המצב?
"מערכת הבריאות שלנו עובדת בלי רזרבה והיא רוויה לחלוטין, והפרדוקס הגדול הוא שישראל מסייעת לכל מדינה נפגעת אסון. זה גם המסר העוצמתי שלנו לעולם שמתקשר עם המלחמה - התרבות השורשית החומלת והאנושית שלנו. חייבים למצוא את האיזון בין טיפול בחולים לבין השקעת משאבים בשיקום, ברכישת פרוטזות מתקדמות ולא פחות - במתן סיוע נפשי".
"אמא, תגיעי בזמנך"
ד"ר אלון שוורץ, מנהל יחידת הטראומה בשערי צדק, חתום על לא מעט סיפורי הצלחה של פצועים אנוש שעברו לשיקום: "יחידת הטראומה שלנו מטפלת מדי יום בחיילים גיבורי ישראל, שמגיעים אלינו ישר מהלחימה בעזה ובגזרות נוספות. אנחנו נפעמים מכוחות הנפש שלהם ושל המשפחות ושואבים מהם כוח והשראה להמשיך בטיפול במסירות".
אחד הפצועים שנדרש לטיפול מציל חיים הוא סגן רון, סמ"פ בהנדסה קרבית, שחגג לפני כמה ימים באשפוז את יום הולדתו ה־24. לפני שלושה שבועות הוא נפצע בקרב מצפון לשג'עייה: "היינו בדיוק בהפסקת קפה בתוך הכלי. הם ניסו להסתער על הנמ"ר ההנדסי שלנו. ממרחק קצר קיבלנו נ"ט בעוצמה לא רגילה". ציוד המגן שעל הלוחמים הציל את חייהם, כשהאפודים הקרמיים ספגו את רוב הרסיסים. "ראיתי איך שתי המחסניות שלי עפות החוצה מהווסט, מההדף".
הנהג והמפקד רון, שישבו בצד הקדמי, ספגו את הפגיעה הקשה יותר. כל האחרים נפצעו באורח קל. "יצאנו החוצה מהכלי ופינינו את עצמנו לאזור בטוח יחסית, כשאני מוודא איפה נמצא כל אחד מהצוות שלי, ואז התחילו חילופי אש. מי שיכול היה להחזיק נשק, ירה. גם אני ניסיתי להחזיק את הנשק אבל לא יכולתי".
הדף הטיל פגע בשרירי יד ימין שלו שהשתתקה זמנית. יד שמאל ניזוקה מכוויות. הברך ספגה כמה רסיסים וחצי פניו כוסו בכוויות. שבעת החיילים פונו בהאמר, ומשם במסוק אחד לשערי צדק: "כשנחתנו, אמרתי לעצמי שהגעתי למקום שאמור לדאוג לי".
בחדר הטראומה שאליו הובהל היו גם נציגי ר"מ 2. "ביקשתי מהם נייד והתקשרתי לאמא שלי. שאלתי לשלומה, דיברנו על כל מיני דברים. רק אחרי דקות שיחה ארוכות, השחלתי שאני בסדר, פצוע קל שמאושפז בשערי צדק. בסוף המשפט הרגעתי אותה, 'תגיעי בזמנך'. כשאצא לשיקום, רוב העבודה תהיה על החזרת יד ימין לתפקוד, ואני מקווה גם להתגבר על הנזק השמיעתי ועל הטנטון".
