כבר ארבע שנים שמיכל כספית בורוכוב, אמנית בד, מייצרת בובות זיכרון מפריטי לבוש שהיו שייכים לאנשים שמתו, ושמהוות נחמה קטנה לאלה שאיבדו את היקר להן מכל.
מאז שפרצה המלחמה היא מציעה למשפחות ההרוגים והנרצחים דובי זיכרון במתנה. "קיבלתי מאות פניות, והן לא מפסיקות להגיע", היא מספרת. "הספקתי לתפור כ־50 דובים למשפחות וקרובים שפנו אליי, ואני ממשיכה בעשייה".
מאחורי כל דובי שתפרה בזמן המלחמה עומד סיפור מטלטל שנגע בה ברמה האישית, "כמו סיפורו של הלל שמואל סעדון ז"ל, שהענקתי את הדובי לזכרו לאחיו הקטן אוראל בן השבע. אני מנסה דרך היצירה שלי ליצור עבורם אור קטן בתוך כל החושך", היא מסבירה.
בין הפונים הרבים למיכל הייתה אחת אחותה של עמית מן ז"ל, פרמדיקית במרפאה בבארי שנרצחה בעודה מעניקה טיפול רפואי לפצועים בשבת השחורה. "את הדובי לזכרה יצרתי מהחלוק שלבשה, מדי מד"א", אומרת מיכל. "פרמתי ממנו את הסמלים ותפרתי על הדובי עצמו, שמסרתי למשפחה".
לפני המלחמה רוב הבובות נתפרו עבור קרובים של אנשים שנפטרו ממחלות, תאונות או בשיבה טובה. עכשיו מיכל מגויסת כל כולה לטרגדיה הלאומית. "יש הירתמות מדהימה של כולם, כל אחד בתחומו. אני אחת מיני רבים שעוזרים ומתגייסים מאז למאמץ של ההחלמה הלאומית".
