הרצי הלוי ונסראללה, שני מכרים ותיקים, מהלכים בימים אלה על סף תהום. אף אחד מהם לא רוצה ליפול לשם ואף על פי כן, האפשרות ליפול ריאלית. בבית הלבן משקיפים על המחזה בנשימה עצורה. הפחד כפול: אחד, שהשניים יפלו; שני, שייפלו עליהם.
כל מהלך צבאי שמתרחש בימים אלה הוא סוג של איתות: כאשר איראן תוקפת בפקיסטן היא מזהירה את ישראל שאם תרחיב את הלחימה בלבנון הטילים ישוגרו אליה; כאשר מדינה עלומה מחסלת בכיר איראני בסוריה היא מזהירה את האיראנים שהיא מוכנה לעימות ישיר.
1 צפייה בגלריה
(התוכנית האמריקאית הציבה את נתניהו מול ביידן לקרב ראש בראש. | צילום: רויטרס, EVELYN HOCKSTEIN)
הדרמה בגבול הצפון מתקרבת להכרעה. צד אחד בקרב ההתשה ההדדי, הצד הישראלי, מראה סימני מיצוי. נדמה שהיא מתקרבת להכרעה גם בחזיתות אחרות: בעימות בין נתניהו לביידן, במאמצים המחודשים לשחרור חטופים ובחזית הפוליטית הפנימית. הכל קשור.
האמריקאים תפרו חבילה מורכבת, אחת החבילות המורכבות ביותר שנתפרו בהיסטוריה של המזרח התיכון. בשלב ראשון אמורים הצדדים להסכים להפסקת אש בעזה לזמן קצוב, שחרור חטופים ואסירים והרחבת הסיוע ההומניטרי לעזה. בשלב השני הם אמורים להגיע להפסקה כוללת של הלחימה, נסיגה של ישראל, שחרור יתר החטופים והאסירים, הצבת כוח בינלאומי בעזה ומסירה הדרגתית של השלטון בה לרשות פלסטינית מחוזקת, תוך שילוב של חמאס ברשות.
הגזר לישראל: הסכמה סעודית לנורמליזציה; הגזר לסעודיה: הסכם הגנה בינה לבין ארצות־הברית; הגזר לעזה: שיקום הרצועה בעזרת כספי מדינות הנפט; הגזר לרשות הפלסטינית: התחייבות ישראלית ואמריקאית לפתרון שתי המדינות.
התהליך אמור לפתור על הדרך גם את המשבר בצפון: לבנון תקבל סיוע אמריקאי וערבי לכלכלתה הקורסת, חיזבאללה ייסוג עד מעבר לליטני, והתושבים משני צידי הגבול יחזרו לבתיהם.
האם אפשר להוציא הזמנות לטקס החגיגי על מדשאת הבית הלבן? ממש לא, ולא רק בגלל סרבנותו של יחיא סינוואר. התוכנית האמריקאית הציבה את נתניהו מול ביידן לקרב ראש בראש. אין להוציא מכלל אפשרות שבמלחמה הזאת נתניהו ינצח - כאילו ינצח.
הכל מתחיל בדרך שבה הגיבו על טבח 7 באוקטובר שני האישים. ביידן הזדעזע, הזדהה עם ישראל והושיט לה סיוע חסר תקדים. הוא גם הגיע למסקנה שהוא לא יכול להתעלם יותר מהסוגיה הפלסטינית: היא מכה בו בחוץ ומכה בו בפנים, בתוך מפלגתו ובוחריו. נתניהו הגיע למסקנה ההפוכה: כל הפלסטינים פסולים למגע. אסור לדבר איתם; אסור לתת להם כוח. אין להם תקנה. בפעם הזאת, התגובה של נתניהו תאמה את תגובת הרחוב.
ביידן ראה הזדמנות: את האסון בעוטף הוא יהפוך להסכם שיהיה כרטיס הכניסה שלו להיסטוריה; גם נתניהו ראה הזדמנות: הוא יהיה האיש שימנע במו ידיו את ההסכם שיביא להשמדת העם היהודי. מאשם במחדל הגדול הוא יהפוך לגיבור האומה. ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת.
ההתקפה של נתניהו על התוכנית הכניסה את הבית הלבן ללחץ. מה לעשות, האם לנסות לשכנע את השותפים הערבים לדלל את ההתחייבות למדינה פלסטינית, או להפך, לפרסם את התוכנית ולנסות לדבר אל דעת הקהל בישראל מעל לראשו של נתניהו? ממשל אחר יכול היה לאיים על ישראל בהכרזה על הערכה מחדש. כאשר קיסינג'ר עשה את המהלך הזה מול ראש הממשלה יצחק רבין, במארס 1975, הפופולריות של רבין בישראל נסקה לרגע לשחקים. בסוף רבין נאלץ לוותר. "רבין הסכים באוגוסט לוויתורים להם לא הסכים במארס", קבע איתמר רבינוביץ' בביוגרפיה שכתב על רבין.
ביידן לא יכריז על הערכה מחדש. אין סכנה כזאת, לא בעיצומה של מלחמה שבה הוא גאה לעמוד לצד ישראל, בכל ליבו. גם באספקת הנשק הוא לא ייגע, לא בשנת בחירות. אבל הוא עשוי להציע לישראלים חלופה למה שמציע להם ראש ממשלתם: נתניהו מציע מלחמה ללא מועד תפוגה, מלחמת תמות נפשי עם פלישתים; ביידן יציע הסדר שיש בו הימור גדול ובעיות גדולות, הסדר שמנוגד לאינסטינקט שלהם כרגע, אבל יש בו גם תקווה.
מכיוון שאמריקה מפולגת היום בכל נושא, למרבה הצער גם לגבי ישראל, יש לנתניהו סיכוי סביר לנצח. לא תהיה עסקה; לא יהיה תהליך; לא ישוחררו חטופים; לא תהיה יציאה מעזה ורגיעה בצפון ובדרום; ההתרחקות מאמריקה, מהמערב, מהמדינות הערביות הסוניות, תימשך. כמו במאבק נגד הגרעין האיראני הוא ינצח בקרב ויפסיד במלחמה.
כאשר אני שומע נאום חוצב להבות של נתניהו בנושא הפלסטיני אני נזכר באחת מפגישותיו עם ערפאת בצד הפלסטיני של מחסום ארז. אנחנו העיתונאים השקפנו על השניים מהחלון. ערפאת הביא זוג סיגרים קובניים, מתנה לחבר. השניים הציתו את הסיגרים והתכסו בענן עשן כחלחל, מסתלסל. נזכרתי בפרק האחרון ב"חוות החיות" של אורוול, הפרק שבו מתחברים האויבים לסעודה משותפת. המחזה ההוא לא שינה את דעתי על ערפאת; הוא שינה את דעתי על נתניהו.
