אבסורד ישראלי: בימים שבהם הוחל סוף־סוף, על פי חוק, לסמן את ארצות המוצא של פירות וירקות טריים, הפירות היבשים והפיצוחים למיניהם דווקא פטורים מחובת הסימון הזאת כשהם נמכרים בתפזורת, כי היא חלה אך ורק על תוצרת חקלאית טרייה, כולל בשר, חלב ודגים טריים. מה שרוב הציבור לא יודע הוא שלמעט תמרים, שכולם גדלים בישראל (התמר הישראלי אף נחשב לטוב ביותר בעולם) ושקדים, שחלקם מגודלים בישראל – כל הפירות היבשים גודלו וטופלו בחו"ל, ורבים מהם בטורקיה (בעיקר משמשים, תאנים, צימוקים ואפילו חרובים – מוצרים מובילים בפופולריות בט"ו בשבט), כפי שמגלה לנו ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל וחקלאי מרמות נפתלי.
היבואנים הישראליים לא דואגים תמיד לציין את ארץ המוצא של הפירות היבשים והפיצוחים, ולא פעם אף מציינים על האריזה שארץ הייצור היא ישראל, אף שמדובר בסחורה שהגיעה מחו"ל ורק נארזה בישראל. הם רואים באריזה בישראל – גם אם היא לא מלווה בשום עיבוד של המוצר – זכות להכתיר את המוצר כישראלי. "אנחנו אורזים אותם במפעל ישראלי, לא טורקי. ארץ הייצור היא איפה שאורזים. כך זה גם כשאת קונה רסק עגבניות או אורז. כתוב לך תוצרת הארץ, אבל בסך הכל אורזים אותם כאן", טוען רמי לוי, שמפעיל מפעל קלייה ואריזה גדול, ממנו יוצאים מוצרי המותג הפרטי בתחום.
הניסוח של הוראות משרד הבריאות, האחראי על סימון הפירות הארוזים, אכן עמום ומאפשר פרשנות רחבה. לפי ההוראות, חלה חובה לסמן על מזון ארוז מיובא את ארץ הייצור. "שינוי אריזה בישראל מחייב ציון ארץ המקור, אולם במידה ומוצרים אלו משמשים בייצור מזון בארץ ומתקיימת פעולת ייצור, פרטי היצרן הישראלי וכתובתו יסומנו על האריזה". עכשיו לכו תגדיר מהי "פעולת ייצור" – עיבוד אמיתי של המוצר, או סתם העברה משקים גדולים לשקיות קטנות? בשטח איש לא מפקח.
וכך, על אריזות רבות של פירות יבשים שמצאתי באתרי הרשתות רמי לוי, שופרסל ויקטורי, בלט הכיתוב: "ארץ הייצור ישראל", למרות שאין ייצור של פירות יבשים כאלו בארץ. הגדילה לעשות אריזה בשם "מגש אירוח פרי הארץ" מבית רמי לוי, שפחות משליש מתכולתה היה מוצרים ישראליים – תמרים ושקדים. השאר: משמשים, חמוציות, צימוקים ועוד – מיובאים.
3 צפייה בגלריה
בן כהן, מגדל רימונים. "אני בטוח שאם על המשמשים והתאנים היה דגל טורקי קטן, צרכנים לא היו קונים אותם" | צילום: גדי קבלו
עוד דוגמאות: משמשים ושזיפים מיובשים של "ששון הקולה" ברשת ויקטורי; תאנים מיובשות, אננס מיובש וצימוקים כהים של המותג הפרטי ב"רמי לוי"; שזיפים מיובשים רגילים ואורגניים של מותגי הבית של שופרסל; תאנים מיובשות וצימוקים לבנים קטנים של "השוק הקולינרי" בשופרסל. כולם מוגדרים "תוצרת ישראל", בעוד שכולם מיובאים מחו"ל ורק נארזים בארץ. באתר של ויקטורי יש אפילו דגל כחול־לבן ליד הצימוקים של "מיה", למרות שהספק קובע שהם מיוצרים בארה"ב. אייל רביד, מנכ"ל הרשת, הודיע בתגובה שיבדוק את הנושא.
שופרסל, כאמור, סימנה צימוקים ארוזים כישראליים. כשהתברר, אחרי פנייתנו, שהם מיובאים מארה"ב, ברשת הבטיחו לתקן באתר, ולבדוק מול הספק את הסימון על האריזה. יצוין עם זאת, שמבין הרשתות שבדקנו שופרסל הייתה חריגה לטובה בכמות הגדולה של אריזות ואפילו מוצרים בתפזורת שדווקא לא הסתירו את מוצאם מחוץ לישראל, כמו משמשים במשקל מטורקיה, אננס מסוכר ופפאיה מתאילנד, חמוציות ומנגו מיובשים מסין, ועוד לא מעט מוצרים, כולל מגוון מטורקיה.
נוי הדס, מנכ"לית רשת "נוי השדה", שמבטיחה לנו לקראת ט"ו בשבט "חגיגת חקלאות מקומית עם מגשי פירות טריים ויבשים", ומתגאה בכך שהרשת שלה פועלת כל השנה למען חקלאי ישראל, טענה בשיחתנו הראשונית שאם תדע שפירות יבשים מסוימים מגיעים מטורקיה, היא תוציא אותם מהמגוון. אלא שעל אריזות המשמשים והתאנים שהיא משווקת – שני סוגים של פירות יבשים שבהם ידועה הדומיננטיות של טורקיה כמקור – לא רשומה ארץ המוצא של המוצרים.
לאחר שפנינו אל נוי, היא מסרה בתגובה: "בדקנו את כל המוצרים שאנחנו קונים מפיצוחי מולי, ספק הפירות היבשים שלנו, ומתוך 69 הפריטים, אכן שני פריטים מיובאים מטורקיה. הדבר היה ללא ידיעתנו, שכן פיצוחי מולי היא חברה ישראלית, והפרט לא היה מצוין על גבי האריזות. לטענת הספק, אין אפשרות לרכוש את הפריטים הללו מספקים ישראליים. כרגע הוצאנו את שני הפריטים ממשלוחי ט"ו בשבט שלנו, ואנו בוחנים אלטרנטיבות. תודה שהארת את עיניי לכך".
מכירות היבשים בירידה
שוק הפירות המיובשים (לא כולל פיצוחים) מגלגל לפי הערכות כ־300 מיליון שקל בשנה, כשט"ו בשבט אחראי לכשליש מהמכירות השנתיות. 90% מהפירות היבשים שאנחנו צורכים לא נגעו באדמה ישראלית ולא הכניסו אגורה לכיסו של חקלאי ישראלי. את החקלאי זוכה הפרסים בן כהן (38), נשוי + 3, יו"ר האגודה החקלאית במושב אביגדור שבדרום ואחד ממגדלי הרימונים המובילים בישראל, זה מוציא מהכלים, ולא רק מפני שדווקא רימון – ולא משמש טורקי – הוא אחד משבעת המינים ההיסטוריים המובילים של ארץ ישראל. "לא ייתכן שכשאני שולח תוצרת לעולם, יסמנו אותי כישראלי, רשתות יבטלו הסכמים שנחתמו איתי מזמן – ועל הצרכן הישראלי יעבדו ולא יסמנו מוצרים מחו"ל", אומר כהן, שרוב תוצרתו מיועדת ליצוא. "אני בטוח שאם על המשמשים והתאנים היה דגל טורקי קטן, צרכנים לא היו קונים אותם. זה קורה דווקא בתקופה שבה החברות בחו"ל עושות לנו את המוות על רקע פוליטי, ויש שווקים שקשה לנו היום מאוד להיכנס אליהם, כמו למשל צרפת ורוסיה. בבלגיה רשתות הודיעו לנו שהן לא לוקחות סחורה ישראלית למרות הסכמים חתומים שיש להן איתנו, כי יש שם חובה לסמן בחנויות את מדינות המוצא של הסחורות, והמשקל הגבוה של אוכלוסייה מוסלמית מונע מכירת מוצרים ישראליים. נאלצנו לשנע סחורה מבלגיה למדינות אחרות באירופה שמוכנות לקבל אותנו. ואילו כאן אנחנו רואים שיווק המוני של פירות מיובאים מטורקיה, שיחסה אלינו ידוע, וזה גם חוטא לחג ולמשמעותו. מה גם שהכל קורה בתקופה קשה לנו, כשאנחנו נאבקים על המשך החקלאות עם 50% מכוח האדם, עם מחסור באספקה ממטעים בשטחי העימות. בתחום הרימונים לדוגמה, הרימונים במטע של קיבוץ ניר עוז לא נקטפו, ויש להם מטע משמעותי".
משה פאיז (63) חקלאי מכרמי יוסף, נשוי + 3 וסבא לנכדים, הוא אחד ממגדלי התאנים הבודדים בישראל. את המטע הראשון שלו נטע ב־1985. בעבר, הוא משחזר, ניסה להיכנס גם לתחום התאנים המיובשות, המהוות את רוב שוק התאנים, אבל הרים ידיים. היום הוא מתמקד בתאנים טריות בלבד. "אי־אפשר להתחרות בתאנים הטורקיות", הוא מודה, "אין לנו שום אפשרות, בעלויות שלנו, לייבש תאנים ולהתמודד מול הטורקים, כי הם נהנים ממים חינם, מעובדים שמשתכרים גרושים, מתעבורה קלה וזולה לאירופה. הם מציפים את העולם בכמויות אדירות של תאנים, טריות ומיובשות, ואף אחד לא יכול להתחרות בהם. בעבר ייצרו בישראל גם הרבה צימוקים. גם אני מכרתי משלי בשוק לוינסקי. אבל כשהורדו המכסים עליהם, נגמר השוק של היצרנים הישראליים. הסיבה העיקרית להשתלטות היבוא, ולא מהיום, היא העלויות. אם רוצים שהחקלאות תשרוד, תורידו את העלויות שלנו", הוא פונה למקבלי ההחלטות.
בשנים האחרונות מכירות הפירות היבשים נמצאות בירידה של כ־5%־6% לשנה. "מדובר במוצרים יקרים יחסית, והבעיות הכלכליות של הצרכנים לא התחילו במלחמה", מסביר טל שגיא, מנכ"ל "מיה", אחת המשווקות והאורזות הגדולות בשוק, המספקת פירות יבשים למרבית הרשתות וגם לשוק הפרטי. "המוצרים גם עתירי סוכר. במוצרים המיוחדים כמו הפירות הטרופיים יש גם הרבה צבעי מאכל. היום יש יותר מודעות לבריאות, ופירות מיובשים לא נתפסים כבריאים. גם אנחנו הורדנו מהמגוון פירות מסוכרים, כמו מנגו ומלון, ואנחנו מתמקדים בפירות ללא תוספת סוכר". יש לציין שפירות יבשים, מעצם מהותם, מכילים כמות גדולה יותר של סוכר וקלוריות בהשוואה למקביליהם הטריים.
באשר לציון ארץ המוצא אומר שגיא: "מבחינת הרגולציה אנחנו לא מחויבים לציין את ארץ המוצא על המוצרים, אבל בתקופה האחרונה, עקב הביקוש למידע מהצרכנים, התחלנו לסמן את ארץ המוצא כמו על רוב המוצרים האחרים שלנו".
כבר יותר מעשר שנים מנהלים מגדלי הפירות מאבק כדי להחזיר את חג האילנות מהחג של הפירות יבשים לחג של הפירות הטריים. כך הוא נחוג במקור, ובעדות מסוימות מקיימים עד היום "סדר" ט"ו בשבט עם פירות טריים מיבול הארץ, במובילות של שבעת המינים. המעבר לפירות יבשים נבע מתנאי המשלוח הקשים של פעם, "שחייבו לייבש את הפירות בארץ, כדי שבגולה יוכלו לאכול אותם מבלי שיתקלקלו במסע הימי הארוך", מסביר בלחסן.
החלת חוק סימון ארץ המוצא על פירות מיובשים בתפזורת יכול היה לעזור לחקלאים במאבקם. כדי להבין למה זה לא המצב, מסבירה ציפי פרידקין, מנהלת אגף תוצרת מקומית כחול לבן במשרד החקלאות: "חובת סימון ארץ המוצא על תוצרת חקלאית טרייה לא הוחלה בחוק חדש. ניצלנו את חוק הגנת הצרכן הקיים, וביוזמת הלובי החקלאי בכנסת הוכנס בו תיקון ובוטלה ההחרגה שניתנה במקור לתוצרת הטרייה, הליך שנמשך למעלה משבע שנים. כדי לחייב סימון ארץ המוצא של פירות יבשים יש צורך בחוק חדש. בקונסטלציה הנוכחית בכנסת, וגם בזו של הממשלה הקודמת, לא היה לכך כל סיכוי. עדיף היה להתחיל בסימון התוצרת הטרייה, כפי שנעשה. בעתיד כאשר יסתייע בידינו, כמובן שהיינו רוצים לשקף לצרכנים גם כאשר מדובר בפירות יבשים ולקרוא להם: זו תוצרת חוץ, אל תקנו, לכו על פירות טריים, מה גם שהם בריאים יותר". ברשות להגנת הצרכן אומרים: "משרד החקלאות היה הגורם שהוביל את זה. אנחנו רק אוכפים שזה אכן מתבצע".
להצביע ברגליים
אחד היבואנים הגדולים טוען שיש לא מעט פופוליזם בשיח על הנושא: "קודם התנפלו על העגבניות מטורקיה ועכשיו על פירות יבשים. את יודעת כמה דברים בסופר מיובאים מטורקיה? נייר טואלט, חיתולים חד־פעמיים, בדקת פעם מה קורה בחנויות החשמל והאלקטרוניקה?" הוא אומר. "כל עוד אין איסור ליבא מטורקיה, אנחנו נמשיך לייבא, כי חשוב לנו להביא לצרכן את המוצר הכי טוב במחיר הכי טוב. קחי למשל משמשים. הישראלים אוהבים את הטורקיים. יש משמשים אירופיים ואוזבקים ומכל מיני מדינות באסיה, אבל הם נראים כמו פיתה שחורה".
באחת מרשתות השיווק אמרו לנו: "גם שמן זית מיובא היום מטורקיה. יש מחסור בארץ, אז מה נעשה, נשאיר את הצרכנים עם מדפים ריקים? נמשיך לייבא מטורקיה כי אין לנו ברירה". וגם רמי לוי אומר: "מאיפה ניתן לייבא משמשים אם לא מטורקיה? כל העולם קונה משם. מה גם שהם זולים יותר. כציונים זה בהחלט מפריע לנו, ואף אחד לא רוצה לייבא מטורקיה, אבל לצערנו זה המצב. אנחנו אורזים את הפירות בארץ, ועל פי חוק מותר לנו לציין שארץ הייצור היא ישראל".
במשרד החקלאות מודים שאין סיכוי שחוק סימון ארץ המוצא יחול בקרוב על פירות יבשים ופיצוחים בתפזורת. שינוי יקרה רק אם הציבור יצביע ברגליים ולא יקנה אם לא מסומנת ארץ המוצא. עובדה: יש כבר שהריחו את השטח, כמו חברת מיה ושופרסל שמסמנות את ארץ הייצור גם על מוצרים ארוזים. שופרסל מצהירה: "מדיניות החברה היא לאפשר יבוא רק כאשר אין בנמצא פתרון שמקורו בתוצרת ישראלית. החברה מקדמת תוצרת ישראלית בשגרה בכלל ובימי חירום ולחימה בפרט. ארץ המקור מסומנת על גבי האריזות ובאתר בשקיפות מלאה והחברה נקטה בגישה זו עוד קודם לחובה שנקבעה בחוק באופן וולנטרי, ותמכה בחקלאי ישראל בימי מלחמת חרבות ברזל כמו גם בספקים וביצרנים המקומיים".
מה שנשאר למגדלי הפירות בארץ הוא לפנות לרגש הפטריוטי של הצרכנים. בלחסן קורא לציבור לצרוך בט"ו בשבט רק פירות טריים ארץ ישראליים. "בעת הקשה הזו, שבה חקלאי ישראל היושבים בגבולות, אינם יכולים לטפל במטעים ובשדות שהוכרזו שטח צבאי סגור, אבל לא עזבו את בתיהם וממשיכים בהפוגות לקטוף ולסכן את חייהם, ולצערנו חלקם כבר איבדו את חייהם – אין סיבה לציין את ט"ו בשבט באכילת פירות יבשים מיובאים. בארץ ישראל עדיין ישנו שפע תנובה מקטיף מטעי הפרי לפני המלחמה, חדרי הקירור מלאים ביבול, והחקלאים ערוכים לספק פירות וירקות איכותיים. כאשר צרכני ישראל שומרים על החקלאות והחקלאים, הם שומרים הלכה למעשה על גבולות המדינה וביטחון המזון של כולנו".
