"אני גאה להיות בדואי־ישראלי! מבחינתי, האנשים שאני חי איתם ועובד איתם הם אחיי ואחיותיי. כולנו חיים ביחד ומכבדים אחד את השני בארץ שלנו. אני גאה להיות בדואי ששירת בצה"ל כלוחם בגדס"ר הבדואי. זכיתי להגן ולשמור בשירות משמעותי שלא אשכח כל חיי. במהלך השירות גיליתי את העוצמות והיכולות שלי והכרתי אנשים מדהימים שהפכו לחברים לכל החיים" – את הפוסט הזה, שהפך ויראלי, העלה לפייסבוק אחמד אבו לטיף (26), תושב רהט, אב למנסורה בת השנה, עובד במחלקת הביטחון של אוניברסיטת בן־גוריון, שנהרג באסון ברצועת עזה. אתמול נערכה הלווייתו.
בראיון שנתן ל"ידיעות אחרונות" לאחר פרסום הפוסט, סיפר אבו לטיף: "יומיים אחרי הטבח של 7 באוקטובר נסעתי עם גיסי, קווין יוסף אלהוזייל, לחלק אוכל לחיילים בבית קמה. בדרך לא יכולנו לפספס את ניידות המשטרה, ובמקביל קיבלנו הודעות על חדירת מחבלים באזור משמר הנגב, ליד רהט. בגלל שאנחנו מאבטחים מקצועיים ונושאים נשק, קפצנו לשם מיד וחברנו לכוחות המשטרה. עזרנו בסריקה לאיתור החשודיים בהרגשת שליחות מטורפת. הם אותרו במהרה וטופלו, ואנחנו הרגשנו שנפלה בחלקנו הזכות לקחת חלק בשמירה על הבית".
אבו לטיף הדגיש כי "מאז פרוץ המלחמה שומעים הרבה על תרומת האזרחים הערבים למאמץ. בין הנופלים יש חיילים בדואים ודרוזים, מוסלמים ונוצרים, שנפלו כשהגנו בגבורה על המדינה, ואין דבר גדול מזה. הקהילה הבדואית אבלה על כל האזרחים שנרצחו ב־7 באוקטובר על לא עוול בכפם, מכל הדתות. כולנו שותפים לאותו גורל ואנחנו חייבים להיות מאוחדים. לצערי יש אנשים שלא מאמינים בשיתוף הפעולה בין המגזרים, מנסים להפחיד, להתגרות ולהרוס את היחסים. אל תאמינו להם ואל תתנו לזה לקרות".
כמה ימים אחר כך גויס אבו לטיף למילואים. אתמול נהרג. דודו, חאמד אבו לטיף, סיפר בעצב כי "אחמד היה נשמה של בחור, אדם שאוהב לחיות ואת המדינה. הוא תמיד עודד את כל החברים שלו להתגייס. אחמד נלחם כדי להגיע למילואים ולהיות עם החברים שלו ליחידה בעזה. בשבוע שעבר ראיתי אותו כשחזר הביתה. הוא אפילו לא הוריד את המדים. אמרנו לו לשמור על עצמו, והוא אמר לנו לא לדאוג. תמיד נתן תחושה שהכל בסדר. קיווינו שלא יקרה לו כלום, אבל אנחנו נלחמים מול אויב אכזר. אחרי 7 באוקטובר אנחנו צריכים להראות לכולם שאנחנו חיים בישראל ואין לנו מקום אחר, לא ליהודים ולא לערבים. אם לא נשמור על המדינה, נאבד אותה. כל אחד, יהודי וערבי, צריך לתת כתף למען המדינה. אין לנו ארץ אחרת".
איה רימון, שלימדה את אבו לטיף בתוכנית "מנהיגות חברתית־סביבתית רהט" סיפרה כי "אחמד היה חניך שלנו בתוכנית כילד, וכשהפך לנער התנדב בצוות ההדרכה של התוכנית. היינו נפגשים כל יום שני וחמישי במשך שנים. הוא היה תמיד שמח, אהב לבלות עם חברים ולטייל. גם אחרי שהוא סיים תיכון נשארנו בקשר. לפני חודש וחצי הוא שלח לי תמונה שלו במילואים, וכתבתי לו 'תשמור על עצמך'. זו הייתה ההתכתבות האחרונה שלנו. הימים האלה כל כך עצובים, במלחמה יש רק מפסידים. אני מאחלת לבת של אחמד שהיא תגדל למציאות טובה יותר".
