"אם אין אני לי מי לי", כך תיאר כאמל אבו נאדי, תושב לקיה וקב"ט המועצה, את הסיבה העיקרית להקמתה של יחידת ההצלה: "היחידה נותנת לאנשים תחושה של שייכות ומעורבות".
בפרוץ המלחמה, ספגו הכפרים בדרום של האוכלוסיה הבדואית מכה קשה. "בפזורה הייתה פגיעה ישירה של טיל על משפחת אלקוראן" מספר כאמל (55), "כל מי שגר במדינה הזו הושפע מה–7 באוקטובר. זו מכה שנפלה על כולם".
מטרתה של היחידה, 'אלפעזה', שתפעל במרחב הבדואי בדרום, היא לתת מענה ראשוני ולכוון כוחות הצלה לאנשים שאין להם בכלל כתובות. כאמל הוסיף: "נושא החירום קרוב אליי. המדינה הייתה עסוקה ב־7 לאוקטובר והאזרחים היו צריכים סיוע ראשוני. במרחב הבדואי בדרום יש לנו אלפי חיילים בדואים משוחררים. אבל היה צריך לארגן את כולם, להקים יחידה ולהכשיר מתנדבים. בשעת חירום הצוות הכי קרוב יזנק. בשגרה, לא חסר בעיות במגזר.
יש תאונות של ילדים ודריסות. כאמל סיפר כי בהמשך הם רוצים שהיחיד תפעל תחת משטרת ישראל. "אנחנו נתאמן ואני מקווה שלא נצטרך את המתנדבים". כרגע, היחידה מונה כ־100 מתנדבים.
החמ"ל האזרחי של אחים לנשק נרתם, וחילק 27 תיקי חובש בכפרים הלא מוכרים וברהט, תראבין אלסאנע, ערערה ועוד. החלוקה התבצעה לאחר שהוטמנו 160 מכולות להגנה מירי רקטי.
יוסי קוכנר, מארגון אחים לנשק סיפר: “כל תיק כזה מיועד לאירוע רב נפגעים, שבנינו יחד עם עמותת עטלף. כל תיק מיועד ליישוב בגודל של כ־5,000 איש. אם יהיו זקוקים לעזרה - אנחנו תמיד ננסה לעשות מה שנוכל".
בסקר של פורום דו־קיום על מוגנות הקהילה הבדואית שהסתיים לאחרונה עלה כי ל־67% מהבדואים בנגב אין נגישות למרחב מוגן ול־92% מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים אין יכולת להגיע למרחב מוגן.
