פעם עוד לא היה נעים, אז היו מחכים קצת. היום? היום לא חולפת שנייה מהרגע שאנחנו מתבשרים על נפילתם בקרב, וכבר כולם פה שולפים את הפמפלטים: אני נגד פתרון מדיני, אני בעד להפסיק את הלחימה, אני חושב שרק נתניהו, אני חושב שרק לא נתניהו, ובכל מקרה רק אני, אני, אני ודעתי המעניינת. אז כן, מותר להביע דעות - אבל למה ככה, בצורה דוחה ומעליבה?
אלף פעם האנשים הכי טובים שלנו ימותו, ובכל פעם מחדש הם ישאירו צוואה, זעקה. תחנון: תפסיקו עם הרפש ועם שנאת האחים, תישארו מאוחדים. בשבילם, זה לא שלט חוצות קיטשי – זה משהו שהם למדו מהבטן הלוחמת שלהם, שנחוץ לנו ושיגרום לנו להפסיד אם לא נקיים. לכל אחד מאיתנו יש כעס מרתק וייחודי על מחנה כזה או על ציבור אחר – אבל זה מה שדחוף עכשיו, לצעוק את זה? זה מה שאנחנו עושים בשביל המדינה, כשקול דמי אחיי זועקים לי מהאדמה "תפסיקו כבר"? ראו את רס"ל (במיל') אחמד אבו לטיף, שלפני מותו באסון כתב בפייסבוק ש"חמאס לא מבדיל בין יהודי וערבי". ראו את יוספה לזר, אמו של רס"ם (במיל') מתן לזר, שאמרה אתמול אחרי שהתבשרה על מותו: "אני מבקשת מכולם, תהיו מאוחדים ומספיק עם השטויות, כדי שהמוות שלו לא יהיה סתם".
כל כך הרבה אנשים, כמוני, יושבים באמצע וצופים בכם, חסרי האחריות עם הדעות החשובות שלכם והטינופים שלכם, משחקים את הטניס המפונק הזה של הקיצוניות. ואנחנו כועסים עליכם, כי אתם מחרבים לנו כל סיכוי לחיות ביחד. במילים חסרות האחריות שלכם אתם זורעים הרס. כשאתם פולטים כך את דעותיכם רגע אחרי הבשורות הקשות, כמו שתינוק פולט בננה, זה הופך אותנו לחלשים – וזה גם לא מוביל לשום מקום.
אף מחנה פוליטי ואף ציבור לא ישנה את דעתו ויתנצל בפניך רק כי טינפת עליו מספיק. זה שקיללת מישהו, לא יגרום לו להיעלם – זה רק כי יגרום לו להישאר כאן, ולחשוב שגם אנחנו ששותקים חושבים כמוך, רק כי אנחנו נראים לו מאותו מחנה.
מי ששואל את עצמו מי האשם באסונות של שלושת החודשים האחרונים, והתשובה הראשונה שעולה לו לראש היא לא סינוואר – כדאי שיעשה בדק בית. ואם ישנה סיבה פוליטית כלשהי שבגללה אתה לא תומך במשפחות החטופים, זה לא הופך אותך לאידיאליסט – רק לצבוע. אין אחד מאיתנו שלא היה משתולל אם זה היה הילד שלו, אז פשוט תסתמו ותתמכו.
ואם ליד משפחות החטופים עומד מישהו ומחזיק שלט נגד נתניהו – הנשמה העדינה שלך תוכל להתמודד עם זה, בזמן שהן נאנסות שם. ואם האבא של אחד החטופים מאמין שחייבים להמשיך להילחם – תזכור שהדעה הקדושה שלך לא מעניינת אף אחד. תדמיין שזו הילדה שלך, ומפה זה פשוט: לכבד ולסתום.
אם לא נחזור לעצמנו, יהיה פה רע מאוד – כי כבר היה פה רק מאוד, גם לפני 7 באוקטובר. קצת איפוק, קצת אחריות לאומית. המתים זועקים לכם את כל מה שהם למדו. עכשיו העבודה פה היא לבנות ארץ טובה יותר מתוך ההריסות, והאיש שאתה מטנף עליו עכשיו, הוא הפועל שמחר יעמוד לידך כתף אל כתף כדי להמשיך בבנייה.
קצת איפוק, קצת אחריות לאומית. המתים זועקים לכם את כל מה שהם למדו. עכשיו העבודה פה היא לבנות ארץ טובה יותר מתוך ההריסות
