"מנאייכ", כאן 11
למרות שהיא נמצאת בעולם של לפני 7 באוקטובר, אי־אפשר להגיד ש"מנאייכ" היא סדרה לא אקטואלית. כמו"הסמויה" האגדית, גם "מנאייכ" עברה מעיסוק בעבודת המשטרה היומיומית, לעיסוק בחקירות גדולות יותר, כמו חקירת ראש הממשלה. אמנם בסוף העונה שעברה איזי בכר (שלום אסייג) הופך למפעיל של יריבו המושבע וחברו לשעבר ברק הראל (עמוס תמם), אבל המתח ביניהם נשאר. עם כל הכבוד למרדפי המכוניות להילה של עולם הפשע ולקריצה הברורה לתיקי נתניהו - היריבות בין החברים לשעבר מחזיקה את "מנאייכ" גם בעונה השלישית. היא המנוע של הסדרה הזו, בזכות שני שחקנים מעולים.
זה אמנם נכתב פעמים רבות, אבל שלום אסייג כל כך טוב, עד שאי־אפשר להפסיק להתפעל ממה שהוא עושה בתוך הדמות של איזי בכר, דמות שכנראה תהפוך לאיקונית ככל שיעברו השנים. אם כבר הזכרנו את "הסמויה", אז אפשר בהחלט להשוות בין איזי בכר לג'ימי מקנולטי. שניהם אובססיביים למצוא את הצדק, אבל בדרך רומסים את הסביבה שלהם. עד לרגע שבו שהם שואלים את עצמם אם זה שווה את זה - עונים "כן" וממשיכים במרדף שלעיתים נראה חסר תכלית, ומסרבים להכיר במגבלות הכוח של המשטרה. עמוס תמם כשוטר המושחת ברק הראל הוא גרסה מעודכנת לדמויות של שוטרים בעבר. אין פינה שלא מושחתת עד היסוד בנשמתו של השוטר הזה, אין לו גבולות ואין לו מעצורים. ובכל זאת, הוא מעורר סימפטיה בזכות עמוס תמם. הוא מעורר תקווה בכך שהוא הולך להשתנות, אבל גם אצלו - כמו אצל איזי בכר - זה לא קורה. שניהם מכורים לכוח.
להפיק עונה שנייה בישראל זה הישג נדיר, אז מה נגיד על עונה שלישית? "מנאייכ" באה רעבה מאוד גם לעונה הזאת, לפחות לפי שני הפרקים הראשונים. נכון, זה קצת מדכא לגלות שכל המערכת מושחתת. בעולם של "מנאייכ" אסור לסמוך על אף אחד: לא על המשטרה, לא על הפרקליטות, בטח לא על הממשלה. אולי זאת אחת הסיבות שהסדרה כל כך הצליחה: ישראלים רבים איבדו את הכבוד למוסדות המדינה, ואין להם תקווה שיהיה כאן יותר טוב. רק שלא יהרסו את מה שכבר יש.
מסקרן לראות לאן העונה הזאת תתפתח, אם שוב נלך ל"כולם מושחתים והכל נורא" או שהסדרה תיקח את זה למקום אחר. בכל מקרה, יש לה שני גיבורים בלתי נשכחים שכל סצנה איתם מחשמלת. זה ה"עופרה נגד ירדנה" גרסת המשטרה.
בקטנה
נכון, זאת רק סדרת ילדים - אבל אין סדרה אחת בעולם שיש לה לב יותר גדול מ"בלואי" (פרקים חדשים בדיסני +), אין סדרה שכתובה יותר טובה ממנה. ילדים צופים בה ונקרעים מצחוק, מבוגרים צופים בה ולא מצליחים לעצור את הדמעות. גם סדרות למבוגרים לא מצליחות לטפל בנושאים רגישים כמו פרידות ובדידות כמו ש"בלואי" עושה. לא פלא שההערצה אליה חרגה הרבה מעבר מעולם הילדים והגיעה לכל מקום.
