אירוע שולי כביכול התקיים השבוע ועבר ללא התייחסות תקשורתית - ביקור ראש הממשלה בטקס סיום של קורס מפקדי פלוגות, כשהוא חוזר בדברים שלו על יעדי המלחמה. על פניו, טבעי ואפילו מתבקש. רק שנתניהו לא עשה זאת לפני כן לאורך כל שנות כהונתו, והיו לא מעט כאלה.
יכול להיות שעכשיו זו פשוט המציאות, והעובדה שישראל נלחמת את מלחמתה החשובה ביותר מאז מלחמת העצמאות. אבל יכול להיות שיש פה גם משהו מעבר. מתנגדיו בוודאי יאמרו שנתניהו ציני ומנצל כל אירוע לטובתו האישית. אולי.
אפשרות אחרת, מעניינת יותר, היא שנתניהו רוצה לדבר עם דרגי השטח בעצמו. לא כי הוא לא סומך על הדרג הפיקודי הבכיר - הרמטכ"ל והוא דווקא תמימי דעים ביחס לנחיצות המשך המלחמה - אלא כי הוא רוצה להדהד את המסרים גם שם, ולהבהיר לאויב: אנחנו השתנינו, אנחנו שמים את מבטחינו לא רק בחיל האוויר, בסייבר, באש מנגד ובמודיעין, הניצחון שלנו ייראה כמו פעם - חיילי יבשה, חי"ר, שריון והנדסה שכובשים שטח ומניפים דגל ישראל.
התרגלנו לראות את ראש הממשלה, שר הביטחון ונשיא המדינה באירועים צבאיים: בבור בקריה, בטקס חלוקת כנפיים ועוד. תמונה כזו של ראש ממשלה מול מפקדי פלוגות אינה דבר של מה בכך, ולא סתם הוא בחר בה לאחר הדברים שנשא שבוע שעבר כשמאחוריו מכונת קרב אוויר אימתנית. נתניהו מבין שמכונת הקרב היא חלק בלתי נפרד מההכרעה - לצד המפקדים שמולו. יש פה אמירה, או לפחות יש לקוות כך, שישראל חוזרת להכרעה הקלאסית, זאת שהיא זנחה לאורך העשורים האחרונים.
בנוסף, נתניהו דיבר שם על "ניצחון מוחלט", והוסיף: "הרוח שלכם זו הרוח של עם ישראל, של אזרחי ישראל - אני רוצה שתדעו שאני סומך עליכם, וכל אחד מכם נושא על הכתפיים שלו את גורל עם ישראל ואת גורל מדינת ישראל". הדברים נאמרו אולי רק למ"פים, אבל המסר הופנה לכל האזרחים: יש פרשנים, כולל כאלו שהגיעו ממערכת הביטחון, שבכוונה או שלא פוגעים ברוח הלחימה של עם ישראל. חלקם עדיין לא הפנימו את החזרה לערכי אותה מלחמה ישנה, קלאסית ו”טובה” - כזו שהכרעה וניצחון הם ברורים בה, ואי־אפשר להגיע אליהם ללא אותם מפקדים שנתניהו פגש.
ו"אולי" אחד נוסף: חלק מהפקת הלקחים של הדרג המדיני מ־7 באוקטובר היא שהם לא היו מספיק מעורבים בצבא, לא שאלו שאלות ולא דיבררו את רוח המפקד שלהם והתעקשו עליה. אף פעם לא מאוחר מדי.
יש פה אמירה, או לפחות יש לקוות כך, שישראל חוזרת להכרעה הקלאסית, זאת שהיא זנחה לאורך העשורים האחרונים
