חבוש, חרוך, מדדה, עם יד אחת שמתפקדת לבד בינתיים, אבל על הרגליים. והחיוך המבויש שם, לגמרי שם. עידן עמדי רגיל לבמות אחרות, אבל אתמול בבית החולים תל השומר הוא נתן את אחת מההופעות הכי טובות בקריירה שלו. מונולוג ארוך ורווי דמעות, מלא באהבת אמת למדינת ישראל וזולג כל הזמן מכאב עצום על החברים שנפלו לצדו. אין לנו יותר מדי קטעי וידאו ממלחמת השחרור, אבל נדמה לי שאפילו הענקים של 1948 היו מחבקים כל מילה של הזמר הלוחם מודל 2024. הנאום שלו אתמול ראוי להיכנס לחומר הלימודים במערכת החינוך.
הרגע שמזקק במדויק יותר את האדם עידן עמדי נרשם כשפקח לראשונה את עיניו מאז הפציעה הקשה בעזה, בפעולה מורכבת ב־8 בינואר. הוא פקח את עיניו אחרי שהונשם והורדם והמחשבה הראשונה שלו לא הייתה איפה אני, הוא מספר, אלא "איפה עקיבוש, איפה גברי". עקיבוש הוא רס"מ עקיבא יסינסקי ז"ל, גברי הוא רס"ל גבריאל בלום ז"ל, שניהם נהרגו בפעולה שבה נפצע עמדי, שהתקשה לעצור את דמעותיו כשסיפר על הגעגועים אליהם, ואף ביקש סליחה ממשפחותיהם.
"מצטער שלא עמדתי במשימתי כמפקד להשיבם הביתה בשלום. הכאב הזה ילווה אותי כאות קין עד יומי האחרון", אמר. "גברי היה אדם אהוב עם שקט פנימי. את עקיבוש אני מכיר מגיל 19. לחמנו ביחד. הגעגועים אליך מפלחים לי את הלב. אם לא נדע להשתנות ולהפסיק עם הריבים, אני מפחד שדברים כאלה יקרו שוב". זה היה אירוע שמשך עשרות עיתונאים מהארץ ומהעולם שבאו לראות מקרוב את הזמר הגיבור.
"הגעתי לבית החולים שיבא שרוף ומפויח, מורדם ומונשם", סיפר. "למרבה האירוניה הייתי בלתי ניתן לזיהוי. על תג היד שלי נכתב השם: 'אלמוני בן 22'. ביקשתי לקיים את מסיבת העיתונאים גם כדי להודות לצוותים הרפואיים שהצילו את חיי.
"לפניי שיקום ארוך, נפצעתי באופן קשה. עצם זה שאני עומד מולכם היום - זה נס. רסיס שחדר לגופי מהגרון פגע בחוליה בעמוד השדרה, ובדרך נס לא פגע בחוט השדרה או בעורק חיוני. גופי ונפשי אמנם נפגעו, אבל רוחי חזקה מאי פעם. אני אשוב ליצור, אשוב לשיר, אני אשוב לשחק. ואם אלוהים ייתן לי כוח, אני אשוב להילחם על המדינה שלי, אמא אל תכעסי. הרוח שלי חזקה בזכות עם ישראל שעטף אותי מהרגע הראשון בתפילות ובאהבה".
עמדי סיפר על פגישה עם אגם גולדשטיין־אלמוג, שהייתה בשבי חמאס 51 יום. "היא ביקרה אותי בזמן האשפוז שלי בבית החולים. חוסר האמון שיש לה במערכת המדינית והצבאית גרמו לי למחשבות רבות. מדינת ישראל קמה בראש ובראשונה כדי שכל יהודי בעולם ידע שיש מקום אחד על הגלובוס שבו לא רוצחים יהודים, שלא אונסים בו את בנותינו, שבו בני עמנו לא חסרי אונים. כדי לשוב ולבנות את האמון הזה עלינו להשיבם הביתה. את כולם. זוהי חובתנו המוסרית". עמדי סיפר על פעילותו להשבת החטופים הדר גולדין ואורון שאול ז"ל, אברה מנגיסטו והישאם א־סייד יבדל"א. "שנים נפגשנו עם גורמים מוסמכים, חברי הקבינט והכנסת. חזרנו ואמרנו שכרגע בעיית החטופים היא של כמה משפחות בודדות, אבל אם מדינת ישראל לא תפתח אסטרטגיה – היא תהפוך להיות בעיה של רבים, וכואב לי לגלות שצדקנו. יום יבוא ואדבר על הכל. המסר הכי חשוב שאני רוצה שיצא מכאן הוא שאסור לנו להפקיר את החטופים פעם נוספת".
