עצוב היה לשמוע שהרמטכ"ל, הרצי הלוי, החליט להקפיא את ועדת הבדיקה החיצונית למחדלי 7 באוקטובר. עצוב זו אולי מילה לא טובה, במדינה ששרויה בעצב תמידי כבר יותר משלושה חודשים. אבל זה בהחלט מתסכל. מדובר באותם צוותי תחקיר בראשותו של הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז וגנרלים נוספים, שהיו אמורים לבחון כמה עניינים הקשורים בתפקוד הצבא.
זה מתסכל, משום שנראה שהשיטה עובדת. נתניהו רצה ליירט את הקמתה של הוועדה ושלח את יחידת העוקץ שלו, שבישיבת הקבינט העלתה במפגיע את הנושא והשתלחה ברמטכ"ל באופן מביש ומבזה. הגדילה לעשות השרה מירי רגב, שהצטיינה מעבר למצופה עד שזכתה לשבחיו של ראש הממשלה: "כל הכבוד, מירי, עשית עבודה טובה".
כי הרי מירי שלנו, דוברת צה"ל לשעבר, שאמורה להיות מעורה בכל התהליכים הצה"ליים, להבין את נחיצותם ואת הלגיטימיות שלהם – מה היא בסה"כ ביקשה? רק כמה מילים של שבח מהאיש שהיא מוכנה להיות השטיח שעליו הוא דורך.
עם או בלי קשר, שלח שלשום הרמטכ"ל מכתב למבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שבו הוא דורש ממנו לעכב את הביקורת בעניין המלחמה, בטענה שהבקשה שלו לחקור תחומים שקשורים בצה"ל עלולה לפגוע ביכולת התחקור המבצעית ובאיכותו, וכי היא תסיט את קשב המפקדים מהמלחמה. מתניהו, המבקר מטעמו של נתניהו, התחיל את החקירה באנרגיות שאפילו הוא לא ידע שקיימות בו, לאחר שראש הממשלה הפעיל אותו כדי לטרפד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אחרי שמתניהו התחיל את העבודה, יגיד נתניהו בבוא היום, בשביל מה להקים עוד ועדה?
מעולם לא מינו מבקר מדינה לחקור את המלחמה תוך כדי מלחמה, כפי שמעולם לא מנע דרג מדיני מרמטכ"ל לתחקר את עצמו. זו פגיעה מז'ורית ברמטכ"ל, שתחקור הצבא הוא כולו בסמכויותיו. אלא שמדובר פה במאבק על היום שאחרי. ולא במובן האסטרטגי של מי ישלוט איפה - דיון שנתניהו מעכב בעקביות. מדובר במאבק של מי אשם במה שקרה ב־7 באוקטובר. רק בממשלה של נתניהו יכולים שרים להתנגח עם רמטכ"ל, שגם ככה רובץ עליו המחדל הנורא שהוא כבר לקח עליו אחריות - ומצד שני הוא גם הרמטכ"ל שמפקד על המלחמה הזאת.
מנרמלים את הטירוף
מי שחשב שבזמן מלחמה הפוליטיקה תישאר מחוץ לכנסת, קיבל אותה השבוע במלוא עוזה. המנגנונים והמלחמות הפוליטיות חזרו, כך גם הנאומים הפוליטיים, הצבעות אי־האמון והחקיקה הפרטית, כולל חוקים שהקשר שלהם למלחמה רחוק כמו הירח מכדור הארץ. רק שלשום הוגשה הצעת חוק של משה גפני שמאפשרת לקנות יין לקידוש אחרי השעה 23:00 בימי חמישי. "זהו חוק יהודי", קרא גפני מעל דוכן הכנסת.
השאלה היא כמה זה יהודי שבזמן מלחמה, ביום שבו נקברו 24 חללי צה"ל, כשמצב החטופים מטלטל ומשווע לפתרון ויש כ־200 אלף מפונים – הכנסת דנה במכירת יין לקידוש.
אבל בואו. זה לא הדבר הכי מוטרף שמייצרת לנו הקואליציה, ואין מי שיקרא לסדר, ואין ראש ואין שכל. כאילו גם את הטירוף הצליחו לנרמל.
וראש הממשלה שותק. הוא שותק כשח"כ טלי גוטליב מפיצה תאוריית קונספירציה שלפיה ראש המוסד קיבל מידע מארה"ב על שיחה שהתקיימה בין בעלה של שקמה ברסלר לבין יחיא סינוואר, ארבעה ימים לפני מתקפת הטרור על יישובי עזה. האשמה שמאלצת את ראש השב"כ לשגר בזמן מלחמה מכתב חריף שבו הוא טוען שגוטליב פוגעת בביטחון המדינה ומסכנת עובדי שירות ובני משפחתם.
וראש הממשלה שותק. הוא שותק, כששרים משתלחים ברמטכ"ל, סליחה, הוא בעצם לא שותק. הוא העיר לרמטכ"ל שהוא צריך להקשיב לביקורת של השרים (לאמסלם, למשל, המשקיף המתמיד).
והוא שותק כששר המורשת, מרדכי אליהו, אומר על האלוף (מיל') נעם תיבון, "שם רשעים.." פסוק שלקוח מספר משלי, ושבו נאמר "שם רשעים יירקב", שפירושו בעברית צחה: יימח שמו.
נתניהו שותק כי הוא מבוהל. כי הוא חלש. כי הוא ממשיך לראות צל הרים כהרים. כי הוא נלחם בציפורניים כדי לשמור על כיסאו שהוא מרגיש שמתנדנד. כי הוא ממשיך לקנות זמן. לשמור על 64 המנדטים שלו, לא להרגיז את בני בריתו – אבל גם לא לגרום לגנץ ואיזנקוט לפרוש ולהפיל את קוביית הדומינו הראשונה.
וגם כדי להבטיח ש"זה שאינך רואה הוא שיפילך" - לדאוג שהשופרות יבזו את איזנקוט, על חולשתו, על רכרוכיותו, נו, השמאלן הזה, שהולך ומסתמן כאיום.
וכשצריך לשתוק, אז הוא דווקא מדבר ומצליח להפנות נגדנו את קטאר ואת מצרים.
למה לסינוואר למהר?
אין מתווה להחזרת השבויים. זה לא קורה. וצריך להגיד את זה ביושר: אין לסינוואר שום אינטרס לעשות את זה עכשיו. אין לו סיבה להסכים למתווה שהציעה ישראל של הפסקת הלחימה לחודשיים. למה לו? הוא בונה על זה שישראל גם ככה תצמצם את הלחימה. מצפון הרצועה כבר יצאנו. במחנות המרכז, שבהם נורה השבוע האר־פי־ג'י - התוצאות הצליחו לזעזע אותנו. הוא מעריך שבתוך כמה שבועות נצא גם מחאן־יונס. מה יש לו למהר? הלחץ למצבם של החטופים עולה, וכך גם הלחץ הבינלאומי וזה של ארה"ב. הוא אומר לעצמו: עוד קצת וישראל תהיה מוכנה לשלם הרבה יותר.
ובינתיים הוויכוח הציבורי מתרחב: אם אי־אפשר להשיג את יעדי המלחמה, בואו נצמצם אותה. או: בואו נמשיך אותה כמה שצריך עד השטחת עזה. וההצעה שמציעים עכשיו סער ואלקין – לפרק גם את הזרוע האזרחית של חמאס ולהחליט על סוגיית היום שאחרי.
שיהיה לנו בהצלחה.
