החשש הגדול של ישראל היה שבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג יוציא צו שמורה על הפסקת הלחימה. החשש הזה התפוגג. ומרגע שהתפוגג, בעצם כל הסעדים וכל הצווים שבית המשפט הורה עליהם, הם הרבה הרבה פחות מטרידים, וכולם נופלים בגדר הסביר מבחינתה של ישראל. זאת מפני שממילא התחייבנו כלפי ארצות־הברית וכלפי בעלות הברית המשמעותיות שלנו, גרמניה, בריטניה וצרפת, לפעול על פי כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. וממילא אופי הלחימה השתנה באופן שמאפשר עכשיו להכניס סיוע הומניטרי לאוכלוסייה. כך שמבחינת ישראל זאת בפירוש אנחת רווחה.
ההיערכות הישראלית לדיון בהאג הוכיחה את עצמה. המטה לביטחון לאומי הוביל בחודש האחרון צוות בין־משרדי להכנת המערכה המשפטית־מדינית נגד התביעה של דרום־אפריקה. הצוות, בראשות ראש המל"ל צחי הנגבי, החליט להשתתף בדיון שנקבע בבית הדין ולא להחרים אותו; להוסיף שופט ישראלי להרכב, השופט אהרן ברק; ולפנות לאישים בעלי מוניטין בתחום המשפט הבינלאומי להופיע מטעם ישראל בדיון, ובראשם פרופ' מלקולם שו.
התוצאה נכון לעכשיו היא חיובית: למרות הדברים המקוממים של בית הדין, שהתבססו על דיווחים מגמתיים של רשויות האו"ם, ישראל לא נדרשה להפסיק את פעולתה בעזה להשגת מטרות המלחמה, ובראשן השמדת חמאס והשבת החטופים. זו מכה קשה לחמאס, שתלה תקוות גדולות מאוד בהליך המשפטי כמוצא אחרון מהפעולה נגדו.
גורמים מדיניים בכירים אמרו: "זה אולי הכי טוב שיכולנו לקבל כי דרום־אפריקה נכשלה בניסיון לעצור את המלחמה. כל הדרישות אלה דברים שישראל מחויבת להם ממילא ואין פה משהו אופרטיבי. הלחימה תימשך כרגיל".
ישראל תכבד את החלטת בית הדין, מפני שלשיטתה היא כבר היום מכבדת אותה. ברגע שיש צווי ביניים כאלה וישראל נדרשת לתת דוח לבית הדין בעוד חודש – כיצד מילאה אחר הצווים - זה אומר שעומד לרשותנו זמן לא קצר, כדי להמשיך לעשות את העבודה ולהביא הישגים ביטחוניים למדינת ישראל. הרי גם אנחנו יודעים שלא נוכל לעשות את זה לנצח. אז ניתן לומר שיש לנו עוד חודש־חודשיים כדי לעשות את העבודה ולהשלים את המלאכה בשני היבטים — הראשון הוא חיסול ראשי חמאס ויכולות חמאס, השני הוא שחרור החטופים. אבל הגרוע מכל נחסך מאיתנו וזה ההישג המשמעותי. הצד השני טוען לניצחון, מפני שבעצם בית הדין הכיר באפשרות ובלגיטימיות של דיון בשאלה אם אנחנו מקיימים רצח עם או לא. אבל מצד שני זה ניצחון שאין לו שום משמעות, מפני שבית הדין לא מונע מישראל להמשיך בפעילות שלה בשום אופן. דרום־אפריקה זכתה מבחינה הצהרתית, אבל מעשית אנחנו זכינו, ללא ספק.
לא הכל חיובי. לא צריך להתבשם יותר מדי מההישג. עצם העובדה שגררו אותנו לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (שהוקם בתמיכת ישראל אחרי השואה), ועוד על ידי מדינה מושחתת כמו דרום־אפריקה, שמיודדת עם איראן וחמאס, זה נזק תדמיתי משמעותי שילווה אותנו שנים. גם אם הסיכוי של דרא"פ להוכיח שישראל ביצעה רצח עם קלוש, היא כבר הצליחה להכתים את ישראל, מה שתנועת ה־BDS לא הצליחה במשך עשרות שנים. אגב, מי שתרם מהותית למצב אלה שרי הימין וההתבטאויות חסרות האחריות שלהם.
מה בעצם בית הדין החליט? בית הדין הבינלאומי הורה למעשה על שישה צווים או סעדים זמניים, כאשר דרום־אפריקה ביקשה תשעה. בהתאם לצווים, מדינת ישראל נדרשת לנקוט את כל הצעדים למנוע רצח עם; ישראל תבטיח באופן אפקטיבי מיידי שהצבא שלה לא מבצע רצח עם; ישראל תנקוט את כל הצעדים למנוע ולהעניש הסתה לרצח עם (בסעיף זה תמך גם נציגנו, אהרן ברק, אבל ממילא היועמשי"ת הודיעה כבר שהיא בוחנת אמירות כאלה. לא סביר שאלה חצו את הרף הגבוה לעניין חופש הביטוי, ודאי לגבי נבחרי ציבור שנהנים מחסינות מהותית); ישראל תעשה פעולות מיידיות ואפקטיביות לאפשר שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי לתושבים הפלסטינים בעזה (גם אהרן ברק תמך, ובפועל ישראל מקבלת את הסעד הזה אפילו בברכה); ישראל תנקוט צעדים אפקטיביים למנוע הרס ולהבטיח שימור ראיות שנוגעות להאשמות על רצח עם; ולבסוף, ישראל תמסור דיווח לביהמ"ש על כל הצעדים שמופיעים בצו תוך חודש.
ההשתתפות של אהרן ברק כשופט מטעמה של מדינת ישראל הצילה את כבודה. האיש הוא גדול המשפטנים הישראלים, הוא גאון משפטי גם ברמה הבינלאומית. האמירות שלו תרמו לשם הטוב של מדינת ישראל באופן מהותי. אין כל בעיה בכך שהוא הצטרף לחלק מהסעדים. קודם כל, הוא אמנם נציג של מדינה, אבל יש לו שיקול דעת עצמאי. שנית, ממילא כבר פועלים או מתכוונים לפעול לפי הסעדים האלה. ברק לא נדרש להיות תומך עיוור במדיניות הממשלה, מה שהוא צריך לעשות זה לייצג את הצדק ואת עמדת ישראל. כשהוא מדבר על השואה ואומר שהוא היחיד מבין השופטים שחווה שואה, יש לזה משקל מוסרי עצום. נוכחותו ודברי החוכמה שלו השפיעו לטובה על ההחלטה הכללית של בית הדין. ואם בסופו של דבר אנחנו יכולים לומר היום שההחלטה לא מזיקה למדינת ישראל, זה הרבה מאוד בזכותו.
