כבר עשורים רבים שארגון הטרור חמאס, גם באמנה המקורית, גם בדברי מנהיגים, גם בשידורים לילדים — מכריז בקול גדול וברור שהמטרה היא השמדת יהודים. “להרוג את כולם?” שואלת המנחה ילדה קטנה באחת מתוכניות הילדים של ערוץ חמאס. “כן, את כולם”, עונה לה הילדה. אבל ארגון שהמטרה שלו היא השמדת יהודים, גם בשירות איראן, מדינה שעומדת בראש ציר הרשע, מארגן תביעה בפורום בינלאומי על כך שישראל מבצעת השמדה. אין גבול לאבסורד, פשוט אין. בישראל מרוצים מהתוצאה, אבל אין שום צורך להתעלם מהתמונה הגדולה. בדיוק כשם שחמאס הוא זרוע מבצעית של איראן, דרום־אפריקה, שהגישה את התביעה נגד ישראל, הפכה לזרוע תעמולתית.
איראן, חמאס, חיזבאללה, ג'יהאד, ועכשיו גם דרום־אפריקה – הם בהחלט בעיה. אבל הבעיה הרבה יותר גדולה, משום שהעולם החופשי משתף פעולה. המוסדות הבינלאומיים, האו"ם על כל שלוחותיו, ממועצת זכויות האדם של האו"ם, דרך אונסק"ו וארגון הבריאות העולמי, נשלטים על ידי רוב חשוך. 70 אחוז מהמדינות החברות במועצת זכויות האדם של האו"ם אינן דמוקרטיות. ההרכב החשוך מוצא ביטוי בהחלטות הגופים הללו. כך, למשל, מאז 2015 עד היום קיבלה עצרת האו"ם 141 החלטות נגד ישראל, לעומת 64 החלטות נגד כל שאר מדינות העולם גם יחד. נכון שמיאנמר ביצעה טיהור אתני. נכון שרוסיה פתחה במתקפה ברוטלית נגד אוקראינה; נכון שסין כולאת בין מיליון לשני מיליון מוסלמים במחנות חינוך מחדש; נכון שצפון קוריאה היא בית כלא אחד גדול. אבל ישראל. זו הבעיה של העולם. "דיכוי הפלסטינים", כפי שאמרה פעם קלר שורט, לשעבר שרה בממשלת בריטניה, לא איראן, "הוא המקור העיקרי לאלימות בעולם". מיליונים נהרגו בקונגו. ג'נוסייד היה בסודן וברואנדה. מאות אלפים נהרגו במסגרת "המלחמה בטרור". ומתברר שישראל אשמה.
העניין הוא שמכל הגופים הבינלאומיים, שני הטריבונלים שהוקמו על ידי האו"ם, בית המשפט הבינלאומי לצדק (ICJ) ובית המשפט הבינלאומי הפלילי (ICC) היו אמורים להיות שונים. בכל זאת, שופטים מקצועיים ומעונבים. אבל כגודל הציפיות – גודל האכזבה. נכון שההחלטה שפורסמה ביום שישי היא הרבה פחות חמורה מזו שצפו, לא היה צו להפסקת אש. אבל הייתה שם רטוריקה שמתבססת על הגופים העוינים למדינת ישראל. גם השופטים הם בשר ודם. הם חיים בחממה שבה עוינות לישראל היא הנורמה. הם בשר מבשרה של המערכת הבינלאומית. הם חיילים של האו"ם. אז את מי הם ציטטו כדי להצדיק את ההחלטה שלהם? את שליחי הזרועות השונות של האו"ם. למשל את פיליפ לזריני, ראש סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים (אונר"א). נו, באמת. וכי אפשר לצפות שהאיש הזה יאמר משהו ששווה התייחסות רצינית? מדובר באדם עוין לישראל שעומד בראש ארגון עוין, שרוב עובדיו ברצועה הם פעילי חמאס, שחלקם השתתפו בטבח 7 באוקטובר ושמתקניו שימשו ומשמשים את פעולות הטרור של חמאס. הוא מקור הסמכות? הם ציטטו גם את מרטין גריפית'ס, תת־מזכ"ל האו"ם, שהשווה את מעשי ישראל בעזה לטבח שביצע ארגון הקמר רוז'. לא פחות. 1.7 מיליון קמבודים נרצחו שם, על לא עוול בכפם. הנרצחים לא הטיפו לשום השמדה וגם לא יצאו לממש אותה. והנה, הנאורים החדשים, אנשי זכויות אדם, משמשים כחומת הגנה תעמולתית לג'יהאד שרוצה להשתלט על העולם, ובועטים במדינה שמעיזה להגן על עצמה.
ומה אומר שם ביהמ"ש? שישראל הרגה 25,700 בני אדם, גם אם אי־אפשר לוודא את מספר הנפגעים, בלי לומר מילה אחת, רק אחת, שלפי גרסת ישראל, 10,000 הרוגים הם מחבלים. מדוע מוצא ביהמ"ש לנכון לציין את הגרסה הפלסטינית, בלי לפרסם את הנתון הישראלי? לילדים שם אין בית ספר, קובע ביהמ"ש. מסכנים. באמת מסכנים. אבל זו אשמת ישראל או אשמת חמאס שיצא להתקפה רצחנית? וכי המעונבים הללו באמת אינם יודעים?
אז לא, אין שום צורך להיות מרוצים מהתוצאה. משום שעצם קיומו של הדיון נגד ישראל הוא עוד שלב בשקיעתו של העולם החופשי. עוד שלב בהצגה שבה המעונבים פועלים בשירות החשוכים. המוני חפים מפשע, מיליונים, נהרגו בגרמניה, בעיקר בשנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה, כדי להביס את הרוע המוחלט. לא כל הרג היה מוצדק. לא כל הפצצה הייתה על מפעל לייצור טילים. אבל לפי כללי ההיגיון שמשתלטים היום על העולם, אז צ'רצ'יל, טרומן, מונטגומרי, ארתור טרוורס האריס ("בומבר האריס", שעמד בראש פיקוד המפציצים הבריטי), היו עומדים לדין על ביצוע פשעים נגד האנושות, והנאצים היו התובעים, דרך מדינה שלישית שמייצגת אותם.
אז לא יצאנו בזול. ואין צורך באנחת רווחה. חמאס אולי לא קיבל את מבוקשו, החלטה על הפסקת אש, אבל ההצגה הייתה שלו. אין סיבה למסיבה.
