1 לפי מספר פרסומים, השבוע יתחדש ככל הנראה המשא ומתן לקראת אפשרות של שחרור חטופות וחטופים שחמאס מחזיק בעזה. אבל למעשה, מאחורי מכבסת המילים של המשא ומתן מדובר על היערכות ליום שאחרי המלחמה - איך יוצאים ממערכה שלמעשה מוצתה לדעת רבים במערכת הביטחון, וגם לדעת האמריקאים.
ואני רק שאלה: אם הייתם יודעים ב־8 באוקטובר שהמלחמה בעזה תסתיים בהישארותו של יחיא סינוואר בשלטון - דרישה שמופיעה בכל מתווה לעסקה - ובמצב שבו חמאס לא מוטט, מה הייתם אומרים? כי לפחות כרגע, נראה שניאלץ להסכים לעסקה שבמסגרתה נפסיק את הלחימה, נאפשר חזרה של עזתים לבתיהם, צה"ל יוכל להישאר באזורים מוסכמים, הסעודים ישתתפו בכוח לשיקום הרצועה וינרמלו את היחסים איתנו, ונשחרר אלפי מחבלים בתמורה לחטופות ולחטופים. בינתיים, נתניהו ממשיך לדבר על ניצחון מוחלט. תשכחו מזה.
אחרי שתושג הסכמה על עסקה, עלינו לדרוש להקדים את הבחירות ולהבטיח שנתניהו וחבורתו יעמדו לפני דין הבוחר. הישראלים מילאו את חלקם במשימה שנתניהו ייעד להם - להילחם ולשמור על שפיותם. עכשיו תורנו לומר לו מה אנחנו חושבים עליו.
2 בית הקברות בגוש עציון יורחב לאחר שרבים מבני היישובים באזור נפלו על הגנת המולדת. אם תרצו, בתי העלמין - גם באזורים אחרים בתוך ומעבר לקו הירוק - מבססים את ההכרה בגבולות המדינה. למרבה האירוניה, מרצחי חמאס שביקשו לסלק את הישות הישראלית ימצאו אותנו מתבססים וממשיכים להחזיק בקושאן שנקנה בדם.
3 אחרי שאמר למשפחות החטופים שהוא לא סומך על הקטארים שמתווכים בשיחות לשחרור, ספג נתניהו ביקורת מכל עבר. הקטארים הביעו זעזוע, ומבקריו של ראש הממשלה חיפשו מניעים זרים באמירתו.
וזו הבעיה עם נתניהו: גם שהוא אומר משהו הגיוני, לא מאמינים לו ומחפשים את המניע. מה הוא כבר אמר - שהקטארים מממנים את חמאס ותומכים בארגון המרצחים הזה? זה נכון. הוא יודע, הוא עצמו היה שותף בהעברת מזוודות הדולרים במשך שנים מדוחא לעזה.
אבל הוא קנה ביושר את החשדנות כלפיו.
4 לא אחת אני מוצא את עצמי מתווכח עם עמיתים מאירופה שמעריכים שבסופו של דבר נסתלק מהשטחים, כפי שצרפת נאלצה לעזוב את אלג'יריה. יחי ההבדל הקטן, אני אומר להם: בינינו לגדה ולעזה לא מבדיל אוקיינוס.
אלבר קאמי, הסופר הצרפתי זוכה פרס נובל שגדל באלג'יר, אמר לסטודנט אלג'יראי ש"ההגנה שלו על אמו קודמת לצדק", ועורר סערה גדולה. בהמשך, הוא ריכז בספר "רשימות אלג'יריות" את תובנותיו על מקום הולדתו. "כל מי שמתחנן לפיוס ולשוויון, סופו שיירה בגבו", כתב. במילים אחרות: אין סיכוי לשני הצדדים, למחפשי הפשרה ולאלה שטוענים שהכל שלהם. נדמה שבמקרה שלנו, אחרי המלחמה נוכיח שהצד שלנו צודק.
5 כל מלחמה מייצרת דמויות שהופכות לסמל, למודל לחיקוי. אני כבר בחרתי בעידן עמדי וברמטכ"ל הרצי הלוי. אצל עמדי נזכור את תיאור הגעתו לבית החולים, חרוך ושרוף, כשעל ידיו נרשם "אלמוני בן 22". אצל הלוי אזכיר שהוא סיפר פעם שלימודי הפילוסופיה שלמד באוניברסיטה סייעו לו יותר בקבלת החלטות בחייו מכל תחום אחר.
המשורר טוביה ריבנר סיכם כך את הדברים שנוגעים למלחמה: "חיוך החיים נמחה. איכה נהפכה הארץ. למה?"
