לקח לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג שבועיים כדי להגיע למסקנות שהגיע בקשר למלחמה ברצועת עזה. בגלל "רף ההוכחות הנמוך" בית הדין לא חקר עדים, לא זימן מומחים לבחון את הנתונים שסופקו לו ולא התאמץ להגיע לחקר האמת. הוא ביסס את הערותיו, נימוקיו ופסיקתו (אם אפשר לכנות את הטקסט הסופי שלו "פסיקה") על הודעות הצדדים, ובעיקר על דיווחים של גופים המסונפים בדרך זו או אחרת לאו"ם. מותר לשער כי לפחות מחצית מהשופטים לא יהיו מסוגלים גם עכשיו לסמן על הגלובוס את מיקומה של ישראל, קל וחומר של רצועת עזה.
החומרים המגמתיים - מעצם טיבם - שהוצגו בפניהם הספיקו למרבית השופטים הנכבדים, כולל השופטת שישבה בראש ההרכב, לקבוע קביעות פסקניות בסוגיות שהאנושות מתלבטת ומתייסרת לגביהן משחר הציוויליזציה, כמו מהי מלחמה מוצדקת והיכן עובר הגבול בין קורבנות אקראיים של הלחימה לבין כוונה מראש להשמיד עם אחר. אל מול העבודה החפיפניקית הזאת מותר לומר שבבית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג התרחש משפט ראווה, כהגדרתו של השבועון הבריטי הליברלי המוביל "האקונומיסט", ושנעשה בו "צחוק מחוק".
זה לא קרה רק בהקשר למלחמה בעזה. כבר פסק הדין הקודם שהוציא אותו בית דין, המורה לרוסיה להפסיק את מלחמתה באוקראינה בשל חשש לרצח עם, סתר את הכוונות המקוריות של מנסחי האמנה למניעת רצח עם וחותמיה ב־1949. רוסיה תקפה לפני שנתיים את אוקראינה בנימוקים מופרכים, פלשה אליה כדי לכבוש שטחים ממנה וגרמה בהפצצותיה להרוגים ופצועים רבים - אבל לא חוללה ולא התכוונה לחולל רצח עם. אם כל חשד לפשע מלחמה הוא גם חשד לרצח עם, אין לרצח עם משמעות מיוחדת, לבטח לא זו שעליה ביסס המשפטן היהודי־פולני־אמריקאי רפאל למקין את התנאים הייחודיים לפשע הג'נוסייד, הנבדל מפשעי מלחמה, וששימשו בסיס לאמנה.
ב־1863 יצא לאור אוסף של 82 תחריטים פרי יצירתו של האמן הספרדי פרנצ'סקו דה גויה המתארים את זוועות המלחמה בין צרפת לספרד. המסר שעלה מהם היה ברור לכל: האמצעי היחיד להימנע מפשעים שלא יתוארו במהלך מלחמה הוא לא להתחיל בה, כפי שחמאס התחיל במלחמה נגד ישראל ב־7 באוקטובר. ומה שהמלחמה התחילה, הודאה בתבוסה - כלומר כניעה ללא תנאי - של הצד המתחיל עשויה לסיים. אלא אם יעד המלחמה הוא רצח העם האחר, השמדת קיומו. אלו מקרים נדירים בהיסטוריה, ובכל זאת הם ראויים, בשל עוצמת האסון האנושי הכרוכה בהם, לסיווג משפטי נפרד.
בהחלטתו בתביעתה של דרום־אפריקה נגד ישראל סילק בית הדין הבינלאומי לצדק הלכה למעשה את ההבחנה החדה הזו בין הכוונה לג'נוסייד כלפי עם אחר לבין אירועים טרגיים הקורים במלחמות בין עמים. האמנה למניעת רצח עם, אחד ההישגים הבולטים של הסדר העולמי החדש אחרי הניצחון על הנאציזם, שוטחה ורוקנה מהמסר הייחודי והעמוק שלה. ההחלטה הרשלנית מבטאת בכך את הזילות העכשווית של פשע רצח העם. למקין לבטח מתהפך בקרבו נוכח השימוש הפוליטי שנעשה ברעיונותיו הנעלים.
