אחרי 115 ימים של מלחמה, ברור שהיכולת הטלוויזיונית לעסוק בה באינטנסיביות נשחקת. רואים את זה על המסך ובנתוני הרייטינג שמשקפים, סליחה על הביטוי, דשדוש. לכן נדמה שהפער בין האופי הקופצני של הטלוויזיה למלחמה באזור מורכב כמו עזה משפיע על הסיקור שלה: האשליה בקרב חלקים בציבור, כאילו לא קורה יותר מדי, נוצרת בין השאר כי נרקומנים של אדרנלין כמו אנשי חדשות, בטח כאלה שצריכים למלא זמן אוויר כל היום והלילה, לא מסוגלים לשאת את המונוטוניות של הלחימה ומתרגמים אותה לחמיצות. זה כמובן לא אומר שאין בעיות, כשלים ומחדלים, אבל האמת היא שגם ההתמכרות לאקשן גובה מחיר בהיעדרו.
זאת גם הסיבה שהדיווחים על סבב נוסף של משא ומתן להסכם לשחרור החטופים והחטופות הפכו לריטואל, רק שהקשר בינו לבין המציאות הוא חלקי במקרה הטוב. זה מתחיל, כרגיל, עם פרסום באחד מכלי התקשורת הבינלאומיים הבולטים. כידוע, בישראל זה לא משנה אם עסקינן בהפסקת אש או בהכנסת דלק לעזה: את הפרטים מקבלים קודם כל באנגלית, בערבית, בצ'כית, פורטוגזית או בכל שפה שאיננה עברית.
לאחר שמוודאים שהאייטם לא מבוסס על אתר בסגנון "עדנה קרנבל" – איזה שם נפלא למלכת דראג – אפשר לעבור לשלב הבא: ציטוט הידיעה, כולל הפרטים על "המתווה המסתמן" שעליו הסכימו כל הצדדים מלבד, נו, איך קוראים להם, חמאס. במילים אחרות, עוד אין שום ודאות ש"המתווה המסתמן" הוא בכלל מתווה, שכן זה לא בדיוק מהלך שניתן לקיים חד־צדדית. הרגע הזה בשידורים הוא המביך והמעיק מכולם, משום שכל הנוכחים והנוכחות יודעים שהם משחקים בנדמה־לי רק שעל הכף מונחים חיי אדם, השפיות של המשפחות שלהם והעצבים של כל המדינה - מה שלא מונע את המשך הניתוחים, הפלפולים והספקולציות.
אתמול הדברים הגיעו לכדי אבסורד: עודד בן עמי (חדשות קשת) הודיע על יציאה לפרסומות ואחריהן המשך העיסוק ב"מתווה" ש"ישראל מקבלת אותו", אולם בחזרה מההפסקה הוא נאלץ להקריא הכחשה גורפת של לשכת ראש הממשלה. כחצי שעה לאחר מכן ירון אברהם הסביר לקרן מרציאנו שההכחשה "נובעת בעיקר מאילוצים פוליטיים ומהאיומים של בכירי הקואליציה". הדברים נאמרו באגביות, כאילו שזה לא פרט דרמטי המלמד על אחת משתיים: או שהדיווחים לא נכונים או שבנימין נתניהו משקר בנושא הכי רגיש בעולם.
אבל רגע, מרציאנו הזכירה שחמאס טרם הגיב. "זאת נקודה מעולה שאת מעלה", שיבח הכתב, כאילו שהמגישה לא התעכבה על המובן מאליו. אברהם הסביר שבישראל מאמינים שחמאס יגיבו "תוך 24 עד 48 שעות". יש לקוות שהכוונה היא לא לימי עסקים, ובכל מקרה סביר להניח שהדרך לחילוץ הנשים והגברים מהגיהינום עוברת בעוד הרבה מאוד ימים של טחינת מים.
