יום הולדת זה יום שנוי במחלוקת: יש כאלה שעפים עליו, ויש שמצטנפים בבית. כשלמישהו יש יום הולדת ההתייחסות נעה בין הודעה קצרה, שיחת טלפון או פגישה. תלוי באדם, תלוי בקרבה. זה יום של משפחה: מברכים בקבוצת הווטסאפ, מעירים בבוקר עם הפתעה. חלק חוגגים אותו עם אוכל טוב, אחרים בקטע של חוויות. יום הולדת זה יום של בחירה. זה היום שלך.
היום יש יום הולדת לטל שוהם, שנמצא בשבי חמאס כבר 116 ימים. אתמול מלאו לבתו יהל ארבע שנים, אבל את יום הולדתה היא העבירה בלי אבא. אל טל אי־אפשר להתקשר, גם לא לשלוח הודעה. אי־אפשר לבקר או לשלוח זר פרחים, לצאת לטיול או לאכול יחד ארוחה טובה. טל לא יכול לבחור. טל מוחזק מעבר לגבול יחד עם עוד 135 אנשים ונשים, קרוב וכל כך רחוק. חייו ממשיכים להיות נתונים בידי מקבלי החלטות, ובעיקר, מופקרים בכל שנייה שעוברת - אחרי שהופקרו ב־7 באוקטובר, ביום שהופקרנו כולנו. את המחיר ישלמו האחראים, אך לצערי גם רבים מאיתנו שילמו ועודם משלמים.
אחרי 116 ימים שבהם חיינו מנוהלים על ידי ספירה אכזרית וגורלית, כל יום הוא אתגר למיתרי הקול הפיזיים והנפשיים, להמשיך ולצעוק להחזרת החטופים באופן מיידי. למצוא את המילים החזקות ביותר, הנוקבות, המרעננות אך הרפטטיביות, אלו שלא ישאירו עין יבשה ויגרמו לכל אזרח לצאת לרחוב ולכל פוליטיקאי לעשות את המיטב.
כל יום הוא אתגר כשקמים בבוקר, ואחרי שתי שניות חולמניות של חסד, נזכרים במציאות. כששואלים אותך "מה נשמע?" בטון חייכני, כי לרגע שכחו שלא כדאי. כשצריך לעבוד בשביל שכר דירה ולצאת מהבור השחור אל הפרקטיות. כשחברים מנסים לקבוע איתך תוכניות למוצאי שבת. ובעיקר, כל יום הוא אתגר לחטופים. יותר נכון, כל עוד הם שם, הוא סכנת מוות. ו"הם" זה האנשים שלנו, הקרובים אלינו ביותר, אלו שמרכיבים את התא המשפחתי והחברתי שלנו וחיוניים בחיינו.
ה"הם" האלה הם במקרה שלנו, אבל אם הם היו שלכם - גם אתם הייתם נאבקים לכתוב את הטקסט הכי מרגש, שיפנה ללב של כולם ויזיז משהו במציאות, מחפשים את המילים המחרידות ביותר. והיום אין לי אותן, את המילים המחרידות, כי אני חושבת על ה"הם", ואיך שהם צריכים להיות כאן כבר מזמן, לחגוג יום הולדת, או סתם להעביר את היום.
