"החיים מאז הרצח לא היו פשוטים, בטח לא השנתיים־שלוש הראשונות שהייתי אם חד־הורית לשלוש בנות, ששתיים מהן עם צרכים מיוחדים. זה היה כך עד שהכרתי את מוטי, בעלי החדש עימו התחתנתי לפני שבעה חודשים. עד אז, היה מאוד קשה להיות לבד, כשאין לך שותף לחלוק איתו מחשבות, מישהו שיחבק וינחם אותי. עד היום הילדה שואלת אותי שאלות על הרצח, כמו למה הרוצח עדיין לא בכלא?".
ארבע שנים וחצי אחרי הרצח בחניון הקניון ברמלה, בית המשפט המחוזי בלוד הרשיע אתמול את ויקטור קטן ברצח באדישות של אופיר חסדאי ז"ל. זו הייתה מעין המתקה של סעיף החשד כנגד קטן (76), שהפרקליטות האשימה במקור ברצח בכוונה תחילה. המתקה זו תוביל, ככל הנראה, להקלה מסוימת בעונשו של קטן, שטרם ניתן, אך כבר כעת ברור שייגזר עליו עונש מאסר.
באולם בית המשפט ישבה גם הפעם, כמו בכל הדיונים שהתקיימו בתיק בארבע וחצי השנים האחרונות, דקלה אלמנתו של אופיר, שהייתה עדה לרצח הנורא שהתרחש אז בקניון בעת ויכוח על מקום חנייה. "זו תחושה מעולה, נעשה צדק איתנו ועם אופיר, אמנם אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיה גזר הדין, אבל עכשיו אנו בטוחים שהוא ישב בכלא ולא יקבל פרס".
לדבריה, היא לא התאכזבה מהורדת רמת האשמה כנגד קטן במהלך הדיון: "נשמנו לרווחה, ידעתי שלא יתנו לו רצח בכוונה תחילה, אבל ההרשעה הזו היא עדיין ברמה הגבוהה. הוא ידע מה הוא עושה, והוא צריך לשלם את המחיר. אני מקווה שייכנס לכלא כמה שיותר מהר בכדי לשלם את המחיר".
עבור דקלה, שתחגוג יום הולדת 45 ביום שישי הקרוב, הסתיים פרק חשוב וכואב בחייה. לאורך השנים מאז רצח בעלה, שהתרחש מול עיניה ועיני בתם שהייתה אז בת תשע, היא עקבה אחר הדיונים באדיקות. "הוא חייב עכשיו לקבל עונש מרתיע, שמקרים כאלו לא ישובו, מעל עשר שנים לפחות", היא ספק גוזרת ספק מבקשת משופטי בית המשפט.
"בכל אותן שנים, ללא קשר למה שקרה בחיי, לא פספסתי אף דיון" היא מספרת, "היה לי חשוב להיות בבית המשפט. אופיר תמיד יהיה חלק גדול מחיי ומליבי, הרי היינו ביחד 20 שנה, 17 מתוכן נשואים".
הרצח של אופיר חסדאי, בן ה־40 בהירצחו טילטל את המדינה ביולי 2019. ויכוח אקראי על חניה בקניון בעיר רמלה בין הנרצח לרוצח ואשתו הוביל את קטן להשתמש באקדחו האישי, שבו ירה באופיר מטווח קצר פעמיים.
לא רק הרצח האכזרי והסתמי הוביל לסערת רגשות ציבורית. אחרי המעשה התגלה כי לאופיר היו שלוש בנות: תאומות בנות תשע וחצי - אחת מהן עם שיתוק מוחין שמתניידת בכיסא גלגלים, וילדה בת תשעה חודשים שלוקה בניוון שרירים, בדומה לדקלה. האב המסור היה זה שטיפל בכל המשפחה, תוך שהוא עובד משמרות לילה בעבודתו ועוזר במהלך היום לדקלה לגדל את שלוש הבנות.
בשעות ובימים שלאחר הרצח, התקשתה דקלה לראות כיצד יראו חייה ללא בעלה. בראיון שהעניקה בשעתו ל־ynet אמרה בין היתר: "אופיר היה בעל נהדר, מדהים. אני לא יודעת איך אני הולכת לחיות בלעדיו, אני לא מאמינה שהוא פשוט נרצח ככה, בדם קר".
מאז הרצח, החיים כמובן התקדמו. את מוטי, בן זוגה החדש, היא הכירה באחד מאתרי ההיכרויות. הוא, ששמע ממנה כבר בפגישה הראשונה את הסיפור כולו והמורכבויות בחייה, לא נבהל, נשאר לצידה ולפני קצת יותר משנה אף כרע ברך.
צמד התאומות, יובל ורומי - הסובלת משיתוק מוחין - כבר בנות 14 וחצי, והילדה הצעירה, הסובלת מפיגור וניוון שרירים, כבר בת חמש וחצי. "יובל, שהייתה עדה אז לרצח, שמחה הבוקר כשהיא שמעה מה קרה, היא בסך הכל בסדר גמור, ברור שהיא עברה טיפולים רגשיים, וכמובן שיש רגעים שקשה לה יותר והיא בוכה כשהיא נזכרת באופיר, אבל אז אני מחבקת אותה ואומרת לה שיהיה בסדר".
