המלחמה בעזה רחוקה כנראה מסיום, אבל המחירים שלה, הנפשיים, כבר נראים בבירור. כך עולה מדיון שנערך אתמול בוועדת החינוך של כנסת בהצעת החוק למתן הקלות וסיוע לסטודנטים משרתי מילואים. לוחמים רבים שחזרו מהחזית לאקדמיה סובלים מסימפטומים שונים ־ כמו פגיעה בקשב, בריכוז ובזיכרון ־ שמקשים עליהם מאוד את הישיבה בכיתות ואת הלמידה.
פרופ' דני חורש, פסיכולוג קליני וראש המעבדה לחקר טראומה ודחק באוניברסיטת בר־אילן, חשף בדיון את ההיקף הגדול של צעירים ששבו מעזה וסובלים מאותם קשיים. "אנחנו קולטים מסה אדירה של לוחמים שחזרו עם סימפטומים נפשיים שונים", אמר, "יש גם כאלה שסובלים אפילו מפלאשבקים, דיכאון וסימפטומים גופניים. יש גם סימפטומים קוגניטיביים – פגיעה בקשב, בריכוז ובזיכרון וביכולת לבצע משימה בכיתת הלימוד".
בקשר להצעת חוק למתן הקלות וסיוע לסטודנטים משרתי מילואים, הסביר פרופ' חורש ש"להקלות יש גם ערך תרפויטי. כשנותנים הקלה, בעצם אומרים לאדם שזקוק לכך, שרואים אותו. אלה שכבר קיבלו הקלות מכירים תודה על המהלך המיידי שזכו לו מהמערכת".
פרופ' חורש מעריך שכמות גבוהה של לוחמים ברצועת עזה יסבלו בעתיד ממידה כזו או אחרת של פוסט־טראומה. "המטרה שלנו, אנשי המקצוע, היא שהמצוקה לא תהפוך לכרונית", אמר, "ובאקדמיה האתגר גדול במיוחד, צריך למנוע נשירה של סטודנטים בשלבים הראשונים של התואר".
המומחה הבינלאומי לפוסט־טראומה השתתף בדיון בוועדת החינוך של הכנסת כדי להרחיב במצבם הנפשי של משרתי המילואים שחוזרים לשגרה. פרופ' חורש הגיע לוועדה בתום שבוע כשירות אקדמית, שבו קלטה האוניברסיטה שלו קרוב לאלף צעירים שחזרו מעזה. בשלב הראשון של הקליטה, הוא ציין, ההקלות והמתווים מייצרים הכרה בקושי ומסייעים ביצירת נחיתה יותר רכה עבור החיילים הלומדים.
"אנחנו למודי מלחמות ויודעים מה זה להיות חברה שקולטת לוחמים", פרופ' חורש הסביר, "אבל הפעם הממדים עצומים. לכן כחוקרים אנחנו מסתכלים גם החוצה, למדינות כמו ארה"ב, שקלטו הרבה חיילים שחזרו מהקרבות, למשל בעיראק. כמובן שלא כל החיילים יסבלו ממצב נפשי שמגיע לסף של אבחנה קלינית, אבל לרבים יהיו סימפטומים מסוימים, אפילו בודדים, שעלולים להציק מאוד".
פרופ' חורש אמר כי "אנחנו בשלב שבו הצעדים שננקוט והמענה המהיר יכולים לצמצם משמעותית את ההשלכות של הלחימה ברמה הרגשית. יש חשיבות למודעות לטראומה והבנה בטראומה בכל שדרות החברה, לא רק בקרב אנשי בריאות הנפש. גם בקרב מורים, מנהלים וראשי קהילות".
בכל מקרה, עושה רושם שהקליטה עדיין לא חלקה בכל המוסדות: מילואימניקים באוניברסיטת בן־גוריון, שעדיין משרתים, פורקים את אשר על ליבם ברשתות החברתיות וחוששים להיחשף, כדי שהמרצים לא יפגעו בהם, או שלא יצטיירו ככאלה שעושים בעיות.
מילואימניק שמנסה להשלים את החומר בשטח כתב בעמוד לווידויים אנונימיים באוניברסיטה: "תארו לכם את הסיטואציה הבאה: החלפתם שמירה, לא ישנתם, איכשהו מצאתם טיפה קליטה להוט־ספוט מהחור שאתם משרתים בו, טענתם את המחשב נייד מראש, הצלחתם להשיג שלוש שעות של שקט מהמשימות הרגילות ומהפחד שיפול עליכם נ"ט. כל זה לפח רק כי אין קישור במודל ואף אחד לא רוצה לשלוח תמונה עם פרטי הזום לשיעור/תרגול, אפילו כשאתם מתחננים בוואטסאפ".
