מבלי להתיימר להתחרות בג'ון לנון, דמיינו עולם שבו "פאודה" היא עוד חזון שנשאר על רצפת חדר הישיבות המצוחצח של מנהלי טלוויזיה בינוניים, שלא הבינו מה יש להם ביד (אגב, כך באמת היה עד הפגנת השכל הישר של yes). הסדרה של ליאור רז ואבי יששכרוף נגנזת ולא הופכת לסנסציה מקומית ובינלאומית. המילה "פאודה" נשארת בלקסיקון של דוברי ודוברות ערבית בלבד. עידן עמדי הוא "רק" יוצר אהוב ולוחם עז נפש.
עכשיו חזרו לסיקור הנרחב של פעולת המסתערבים בג'נין אתמול, שחלק זעיר ממנה נקלט במצלמות בית החולים שבו חוסלו המחבלים: איך היו מתארים אותה מבלי להגיד "פאודה" שוב ושוב? איך היה נראה יום העבודה של עורכים, מגישים, כתבים, פרשנים ופאנליסטים ללא הביטוי "פאודה, גרסת המציאות", שהוא לכשעצמו פרדוקסלי כפי שנכתב כאן בעבר: "פאודה" מלכתחילה ובמוצהר היא גרסה דרמטית (מתוסרטת, מעובדת ומוקצנת) של המציאות. לא להיפך.
למעשה, טשטוש הגבולות בין המקור והחיקוי הוא לא רק קלישאה שנשחקת בקצב מסחרר: דווקא ב"פאודה" נתקלים בהיבטים פחות מדוברים אך מאוד אמיתיים של מבצעים כאלה, כגון הסכנה, הפחד, הפוסט־טראומה. בסרטון מג'נין רואים חלקיק מפעולה שהתבררה כמוצלחת, אבל מה ניתן ללמוד עליה מהסרטון מלבד על קיומה? אולי שנדרש שיפור בהול בתקציב התחפושות של הכוחות. אגב, זה לא הפריע למי שניסח את אחת הכותרות בערוץ 12 לשדרג את החומרים ולהכריז כי "לעיני המצלמות חיסלו לוחמי הימ"מ והשב"כ שלושה מחבלים". טוב שלא נמסר שגם נמצא פתק שכתב יחיא סינוואר עם הנחיות כיצד להצביע בגמר "הכוכב הבא".
אין שום הפתעה בהתענגות התקשורתית על הסרטון, אך בהקשר של 7 באוקטובר והתמשכות המלחמה בעזה ובגבול הצפון יש לה משמעות נוספת: ההשתאות נוכח הפעולה בלב האוכלוסייה הפלסטינית משמשת גם כזריקת ואליום להרגעת ארבעה חודשים של תחושת חוסר אונים. בעוד ההרס העצום בעזה מודחק טלוויזיונית מטעמים אסתטיים ומפחד הקהל, והפעולה הקרקעית לא מפיקה תכנים מרוממים, התעוזה הישראלית בג'נין היא החבילה המלאה כביכול: הישגית, סקסית ומתכתבת עם תופעה תרבותית פופולרית.
"תחשבו על ההרתעה!" אמר/ציווה שלום בן־חנן, איש שב"כ לשעבר, בשבתו כפאנליסט בחדשות קשת, "תחשבו עכשיו על כל פלסטיני שמסתובב בבית חולים ולא יודע אם פתאום מישהו ישלוף נשק... הדבר הזה משדר גם מסר: בשום מקום אין חסינות". ובכן, הסיפור הוא שהסרטון מג'נין מוקרן בלופים, משום שלא רק הפלסטינים מרגישים ככה.
בקטנה
דנה ויס אמרה בחדשות קשת שאת הביקור של ראש הממשלה במכינה בעלי "חייבים לחבר ללחימה בעזה" (כאילו שיש משהו שלא מתחבר לשם), אבל לא בגלל עשרות בוגרי המקום שנפלו בקרב אלא משום ש"ראינו את התרומה המשמעותית של נשים בשדה הקרב. מכינת עלי, הרב חיים סדן (הטעות במקור) ורבנים אחרים שם, הובילו את הקו הזה שמדבר על טרלול פרוגרסיבי". לפיכך, ויס ציפתה ל"אמירה משלימה" של נתניהו: "אני הולך לשם, אבל אני לא מקבל את העניין הזה מול הנשים שנלחמות עכשיו בעזה". מי שצלח את הטקסט – דעות בטלוויזיה לא פטורות מחובת ניסוח – קיבל תזכורת: יש כאלה שאצלם אין שעה לא כשרה להשחרה מיוזעת ופופוליסטית ובעקבותיה גם עזות המצח להטיף על "הדיון שהוביל אותנו ל־6 באוקטובר".
