בובות סרוגות מתוקות, מנחמות ונעימות חולקו בחודשים האחרונים לאלפי ילדים מפונים, וללא מעט בוגרים, הודות ליוזמה מיוחדת של למעלה מ־300 נשים מתנדבות מכל רחבי: "סורגות הרגעה".
מאחורי הפרויקט עומדת נעמה ברמסון־יוחננוב, שמספרת כי המטרה היא "לעודד, להרגיע ולעזור בשיקומם של תושבי המדינה, בעיקר הילדים, שהתעוררו בוקר אחד למציאות קשה שבה הם נאלצו לעקור מביתם, חלקם איבדו בני משפחה, והם מוצפים חרדה".
ייחודן של הבובות הוא דווקא גודלן הקטן, המאפשר להכניסן לכיס, לילקוט, או לשים אותן מתחת לכרית כשקשה להירדם. הן חולקו על ידי עובדות סוציאליות ופסיכולוגים בבתי המלון של המפונים, על ידי יועצות חינוכיות בבתי ספר שבהם נמצאים הילדים, ואף למרכזי הטיפול בנפגעי פסטיבל נובה. לדברי ברמסון יוחננוב, "הבובות נתרמו גם למטפלים רבים, העושים בהן שימוש בטיפול בשורה של מצבים, למשל ניתוק רגשי כתוצאה מטראומה, או חרדות".
עד היום נשאו חברות קבוצת "סורגות הרגעה" בכל עלות המיזם. כעת, במטרה להרחיבו לאוכלוסיות נוספות, למשל ילדי העיר אופקים, הן יוצאות בקמפיין גיוס המונים באתר JGive בסיוע המועצה האזורית בקעת הירדן, שנרתמה למהלך.
ומה אומרים הילדים? מאיה עירון (5) מהוד־השרון מספרת ש"הבובות עוזרות לי כשאני מפחדת. הן מרגיעות אותי ומגרשות את המחשבות הרעות. בממ"ד יש לי שבלול שעוזר לי לא לפחד מהאזעקה, ובלילה אני הולכת לישון עם קיפוד ששומר עליי מהחלומות הרעים". אחותה, נוגה (3), מוסיפה: "החתול שלי, חמודי, וגם השבלול, הם חברים טובים. הם נעימים וחמודים".
יובל רינגר (10 וחצי) מחיפה היא הסורגת הצעירה במיזם. "למדתי לסרוג בכיתה ג' בחוג בבית הספר, ומאז לא הפסקתי", היא מספרת, "מאז שהתחילה המלחמה סרגתי יותר מעשר בובות של תמנונים, קיפודים, לווייתנים וצפרדעים. כשהבובות היו מוכנות נסעתי עם אמא שלי למלון בטבריה וחילקנו אותן למפונים משלומי. זה היה ממש מרגש, במיוחד כשילדה בגילי בכתה משמחה כשקיבלה בובה".
