הוא היה מהראשונים שהגיעו לעוטף עזה בבוקר של 7 באוקטובר כדי להילחם במחבלי חמאס. הוא איבד חברים במלחמה, הציל חיים, נפצע בעזה בקרב נועז, התעקש לחזור למדים כמה שיותר מהר. אתמול, בהיתקלות ליד שאטי שבצפון רצועת עזה, נהרג רס"ן (מיל') יצהר הופמן (36), מפקד פלגה נערץ ביחידת שלדג. הוא הותיר אחריו הורים, אח ואחיות, את אשתו זוהר ואת שני ילדיהם קטנים, בארי והראל.
הופמן, שהתגורר ביישוב אשחר במועצת משגב, היה ממובילי הפעולה בבית החולים שיפא ברצועת עזה. הוא נפצע בקרב לפני חודשיים וחזר להילחם עוד לפני שהשתקם לגמרי. "אי־אפשר להאמין שיצהר שלנו, של החברים והמשפחה וכל מכריו, נפל", אמרה אתמול מיה מרלנג'ון, חברתו מאשחר, "אפשר לקשור אין־ספור כתרים לדמותו כחבר, אב ולוחם נערץ. יצהר היה הביצועיסט של כל החברים, הראשון שאומר אני, הראשון שיודע לפתור כל בעיה".
היא הוסיפה כי "אחרי שנפצע ברגלו מירי בעת היתקלות עם מחבלים הוא הגיע הביתה, היה שם רק כמה ימים, סיפר שהפציעה מחלימה לאט ממה שציפה והודיע שהוא חייב להצטרף כמה שיותר מהר לחבריו. וכך, עם הפציעה נכנס חזרה למלחמה. ידענו שיצהר נמצא במקומות המסוכנים ביותר, שהוא לא רואה אף אחד ממטר ונמצא תמיד ראשון בכוח, ולכן קיווינו שהפציעה תהיה 'כרטיס הפטור' שלו מפגיעות בהמשך המערכה, אבל הוא התעקש לחזור לעזה".
כשהחל טבח חמאס, הופמן וחבריו הגיעו לדרום במהירות, נלחמו במחבלים במשך שלושה ימים ברציפות, והצילו יחד רבים מתושבי העוטף. אך חבריו ומשפחתו סיפרו כי ליבו נשבר מאחר שלא הצליחו להציל יותר מהם. בסוף אוקטובר הם נפגשו עם חברי קיבוץ בארי, שביקשו להודות להם. הופמן עמד אז על הבמה, פנה אל פרח, אחת מניצולות הקיבוץ, וביקש את סליחתה. "חיפשנו אותך במשך שעות", אמר לה, "אני מצטער שלא הצלחנו להגיע אליך מהר יותר. עשינו את כל שאנחנו יכולים".
הופמן נולד ביישוב עפרה, שהוריו היו ממקימיו. לפני שנים עברה משפחתו לירושלים. בן דודו, פיני כהן, שהיה קצין בסיירת גבעתי, נהרג אף הוא בח’אן־יונס בשנת 2002.
