לקראת ביקור שר החוץ האמריקני בלינקן, שמגיע לסדרת ביקורים במדינות האזור הרלוונטיות להסכמות בין ישראל לחמאס, מתרבות השמועות על מחלוקות פנימיות בין חמאס ברצועה בהנהגת יחיא סנוואר לבין חמאס חו"ל בהנהגת איסמעיל הנייה. זאת בעוד שרשמית, אין אישור מכל צד שהוא על קיום מחלוקת, שהדיה מסתמנים בתקשורת העולמית.
גם לאחר שראש המחלקה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, דחה את ביקורו בקהיר, שבו היה אמור לתת תשובות להצעה שגובשה בשבוע שעבר בפריז, המתווכות התעקשו לדווח בסוף השבוע כי חמאס "נוטה לקבל את העסקה" וכי מדובר ב"בעיות של הרגע האחרון". לטענתם, חמאס יסתפק בערבויות המתווכות - מצרים וקטאר - לשמירה על הפסקת האש מהצד הישראלי.
במסגרת המתווה, נדמה כי חמאס מתעקש לקבוע מי יהיו האסירים הפלסטינים שישתחררו מבתי הכלא בישראל. בראשם, מרוואן ברגותי "הסמל", ואחמד סעדאת, שנידון ל־30 שנות מאסר בגין תכנון רצח השר לשעבר רחבעם זאבי ב־2001. אסיר פלסטיני נוסף הוא עבדאללה ברגותי, איש חמאס, שהיה מפקד בזרוע הצבאית של הארגון בגדה המערבית, ונידון ל־67 מאסרי עולם.
במיוחד, מעניינת התעקשות הנהגת חמאס על כל פלגיה להביא לשחרורו של מרוואן ברגותי, אף שהוא חבר בתנועת הפת”ח שבראשה עומד אבו־מאזן – יריב מוצהר של חמאס. "ברגותי הוא סמל, ויוכל לעמוד בראש ההנהגה הפלסטינית", הסביר אתמול בכיר פלסטיני ברמאללה ל"ידיעות אחרונות", "אם הנהגת חמאס תצליח להביא לשחרורו, ברגותי יזכור אותם כשיגיע הרגע להרכיב את ממשלת השלטון החדש ברמאללה ובעזה".
בגזרת המתווכות, מצרים וקטאר עדיין צמודות. דובר מצרי לא הביע התרגשות יתרה באשר לעיכובים שנרשמו, והעריך: "העניין יכול להימשך עוד כמה שבועות של ריצות הלוך ושוב, בגלל העמדות התקיפות של נתניהו בעניין אי־הפסקת הלחימה בעזה, וההתעקשות של חמאס על שחרור 'האסירים הכבדים' והפסקת האש המוחלטת שתאפשר לו להגיח, מעת לעת, ממקומות מחבואו מתחת לאדמה".
מישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני שהתקיימה בלילה שבין חמישי לשישי עולה כי המו"מ לעסקת חטופים נמצא בחיתוליו וראש המוסד דדי ברנע עדיין ממתין לתשובת חמאס שאותה יקבל מראש ממשלת קטאר אל ת'אני.
השרים קיבלו סקירה על המגעים - שממנה עולה כי עדיין אין טיוטת הסכם, אלא מסגרת שהביאו המתווכים שנבחנת על ידי ישראל. עם זאת, עולה גם שיש הרבה מאוד נעלמים. כך למשל, לא ידוע כמה מחבלים ישוחררו ומאיזה סוג. למרות זאת, התגלעה מחלוקת בממשלה באשר לשאלה זו כאשר בכירים בקבינט וגורמים המעורבים במו"מ לשחרור החטופים טוענים כי השיח בנושא פוגע במו"מ ועשוי לטרפד את העסקה כולה. "בשום שלב במהלך המו"מ בפריז ובישיבות הקבינט לא הוצגו מספרים, אבל יש כבר מי שמנהל קמפיין על המספרים כאילו מישהו באמת יודע", אומר הבכיר בקבינט, "השיח הזה רק פוגע בסיכוי לשחרר את החטופים".
מעבר לכך, עלו מחלוקות בין השרים גם באשר לאורך הפסקת הלחימה. מדיון הקבינט עולה כי הפסקת האש עשויה להימשך 142 ימים. לפי המתווה המוצע, בפעימה הראשונה ישוחררו 35 חטופים במהלך 42 ימי הפוגה - יום הפוגה עבור כל חטוף שמוחזר ועוד שבעה ימים של משא ומתן לסיכום על הפעימה הבאה. לאחר פעימה זו, יישארו בשבי עוד 100 חטופים, והמשמעות היא שייתכן כי ההפוגה תימשך 100 ימים נוספים.
בדיון נרשם ויכוח נוקב בין השרים האם צריכים ללכת למתווה הנוכחי, שכולל פעימות, או לחתור לעסקה שלמה שבמסגרתה כל החטופים יחזרו. כך למשל, אמר שר המשפטים יריב לוין: "אני חושב על ההצעה שיהיו כמה פעימות, הכי נכון לא ללכת על חלק אלא על הכול. זה לא מוסרי לשחרר רק את חלקם ואז לעשות משא ומתן, צריך להגביר את הלחץ הצבאי עליהם. זה עשוי להביא אותם". השר אבי דיכטר הסכים עם לוין והוסיף: "אני לא מוטרד מזה שאומרים שהמלחמה לא תחזור, צה"ל יידע להחזיר את המלחמה גם אם תהיה הפסקה בלחימה".
מנגד, השר דודי אמסלם אמר כי המשמעות של עסקה מסוג זו היא למעשה הפסקת המלחמה. "זו טעות עצומה להפסיק עכשיו", הוא טען. "יצאנו למסע ואמרנו שצריך למוטט את החמאס, יש לצבא הישגים גדולים ואם נעצור עכשיו זו עצירה ארוכה מאוד, הרמת דגל לבן".
במהלך הדיון, התייחס ראש הממשלה בנימין נתניהו לאיומים מצד שרים כי ייצאו מהממשלה אם תתקבל עסקה שלא תהיה לרוחם וציין: "כוחנו באחדותנו. מקווה שכולם כאן יישארו, ואם לא זה יפגע בכולנו". למרות זאת, שר בליכוד השמיע קול מודאג יותר ואמר: "החשש של נתניהו הוא שתהיה עסקה, אבל לא תהיה ממשלה".
בתוך כך, חרף הסירוב בקבינט לדון בגורם שישלוט בכשני מיליון עזתים לאחר המלחמה, במערכת הביטחון מנסים מאחורי הקלעים לעצב את המציאות מול גורמים פלסטיניים ברצועה. במסגרת אותם מאמצים, שלשום שב מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן, מביקור חריג בן מספר ימים בארה"ב.
במהלך הביקור דן עליאן עם בכירי הממשל ועם גורמים באו"ם גם באשר לסוגיית הסיוע ההומניטרי שישראל מאפשרת להעביר לעזה, כאשר בוושינגטון הביעו דאגה מההפגנות שעיכבו את מעבר המשאיות אל תוך הרצועה. זאת, בעוד בצד העזתי מתקשים לפזר את המזון והתרופות ליעדם.
