שקמה ברסלר היא מעולם של פעם. ומתקיימת בגרסתה הציבורית בעיקר בראש של פוליטיקאים מפעם. כאלה ששוב ושוב בורחים לפעם, כי פעם, מה לעשות, היה יותר קל. זה היה פעם בלי 7 באוקטובר, וכל קושי היה נסגר בפילוג והטחת בוץ.
יכול להיות שברסלר הייתה נשארת בפעם שלה - הרי סדר היום שלנו מזמן אחר, ולה אין יומרות לרוץ לשום פוליטיקה - אלמלא הקונספירציות של מנהיגי הפעם שמסתובבים שבורי לב ומצפון מגעגועים לפעם.
אז היא חזרה. עם תביעות וראיונות והכל. שקמה ברסלר שוברת שתיקה, פימפמו הפרומואים של "אולפן שישי" לקראת הראיון שלה עם דני קושמרו בערוץ 12. כלומר שוברת שתיקה, מאז ערב קודם, הראיון לרוני קובן בכאן11. למרות לא מעט שאלות חופפות, אלה היו שני ראיונות שונים לגמרי. בעיקר בגלל אופי המראיינים.
השאלות החופפות היו המתבקשות, ונגעו בעיקר לאירועי השעה. גוטליב, הקונספירציות, הבעל, סינוואר. אבל גם עסקו בשאלה אם למובילת המאבק חרטות בנוגע להתנהלותה לפני 7 באוקטובר.
ב"אולפן שישי" השאלות הללו היו מוקד השיחה. יפה עשה קושמרו שעבר איתה קונספירציה־קונספירציה: לא הייתי בחו"ל מאז פרוץ המלחמה; לא נפגשתי עם ראש המוסד; בעלי לא סגן ראש השב"כ; בעלי לא שוחח על סינוואר. אלה ימים שנדרש בהם להתעכב גם על המופרך. ימים שבהם המובן מאליו לא מובן מאליו.
ב"פגישה עם רוני קובן", לעומת זאת, נראה היה שהשאלות האקטואליות עלו כי לא הייתה ברירה. כי יש סוגיות שמוכרחים להתפלש בהן, בדרך אל עומק המרואיין. אז הוא סימן וי זריז, באופן שהיה רחוק מלהיות ממצה.
עכשיו, ברור, לתוכנית של קובן יש קונספט אחר ואווירה אחרת. אינטימית, ידידותית, חופרת, שעיקרה קפיצת ראש לנפש. לרגש.
רק שקובן פגש את ההפך מהצ'ה גווארה שבתמונה המפורסמת ההיא של ברסלר; זו שבידה האחת נגררת, וביד שנייה מניפה את דגל המדינה. הוא פגש מדענית. פיזיקאית. מרואיינת מאוד מודעת לעצמה. מאופקת. פנים חתומות, מתוכננות. במקסימום קול רועד מעט מהתרגשות. יש דיסוננס אדיר בין זו שעל הבמה לזו שיושבת מולי, קובן איבחן מדויק. איבחן בתסכול.
כי בסוף, למרות שזה היה ראיון הישגי, שכאמור באורח קוסמי שודר יממה לפני ששברה שתיקה בערוץ המתחרה, נראה שהיומרות של קובן אחרות: לא הכותרות אלא הצלילה לאדם שמולו. רק שברסלר לא ממש איפשרה לזה לקרות. בעיקר כי היא כנראה לא הטיפוס. "פעם ראשונה המילה רגש נאמרת", הוא הכריז בעוד רגע של אכזבה, עמוק לתוך התוכנית. נשבע שרציתי לחבק אותו.
בסוף, קושמרו או קובן, עדיף היה לכולנו שההיא מפעם הייתה נשארת בפעם. יחד עם המחלוקות והתביעות והראיונות מפעם. כדי שזה יקרה נצטרך כנראה להחליף את המנהיגים מפעם.
