חבר של הבן שלי, שעלה לארץ מבלגיה והשאיר בבית את רעייתו וילדיו הצעירים, סיים בימים אלו חודשיים של לחימה בסמטאות הארורות של שג'עייה. אני מרשה לעצמי להניח שהוא שייך לעשרות אלפי הלוחמים שמצפים שמקבלי ההחלטות ששלחו אותם לסכן את נפשם, יתנהלו בצורה שונה מזו שבה הם התנהלו לפני 7 באוקטובר.
המבחן הראשון שמונח על סדר יומה של הממשלה הוא שחרור החטופים. ממשלה שהפקירה את אזרחיה מחויבת לקבל החלטות קשות מנשוא במטרה להחזיר את האזרחים שהופקרו - אבל עם זאת, אין מצב לעסקה בכל מחיר. ישנו מחיר שעבורו חברה חפצת חיים צריכה לשקול אם לבצע את העסקה.
חמאס חותר לסיום הלחימה, להישארותו בשליטה על עזה ובעיקר להראות לפלסטינים בכל מקום שהם חילצו מהצד הישראלי שחרור אסירים בהיקף וב"איכות" שלא העלינו מעולם על דעתנו לשחרר. העניין של חמאס הוא לא באלפי אסירים, אלא בשחרור אסירים עם דם יהודי על הידיים שהפכו לסמל ההתקוממות שלהם בניסיונם לחסל את הישות הציונית.
מרצחי חמאס מניחים - כך הם למדו מעסקאות עבר לשחרור ישראלים שנחטפו על ידי בני עוולה - שהצד שלנו מוכן לשלם כל מחיר. ההמלצות שניתנו בעבר על ידי ועדות שדנו בסוגיות הללו לא שוות את הנייר שעליו הודפסו. נתניהו שיחרר 1,027 מחבלים בתמורה לגלעד שליט, והוכיח שהוא לא עומד בלחצים למרות כל ספריו ונאומיו שבהם קרא לא להיכנע ללחצים של ארגוני הטרור.
הלכתי לרמב"ם, שפסק בדיני פדיון שבויים. כך הוא כתב על הדילמות בסוגיה כאובה זו: "ואין לך מצווה גדולה כמו פדיון שבויים שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים ובכלל הערומים ועומד בסכנת נפשות", אך עם זאת "אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן, מפני תיקון העולם שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם ואין מבריחים את השבויים מפניי תיקון העולם שלא יהיו האויבים מכבידין עליהם את העול ומרבים בשמירתן".
אל מול המחשבה היהודית העמוקה הזו, אם תרצו לדעת מדוע הדילמה כל כך איומה - תקראו את סוג השיח בממשלת נתניהו. מחפיר.
ארצות־הברית תקפה בסוף השבוע באופן מאסיבי מיליציות בעיראק שתומכות באיראן. ביידן הבטיח שמדובר בתגובה שיהיה לה המשך. מי ששכח שלא מתעסקים עם אמריקה יקבל עכשיו שיעור בשטח.
בסוף דצמבר, כשנתניהו עלה על עצבים של ביידן, הוא שמע ממנו: "זהו, השיחה בינינו הסתיימה". צריך לקוות שנתניהו יפנים סוף סוף מהם יחסי הכוחות בין ישראל לארצות־הברית.
ספר חדש, "הלהבה", מאגד את שיריו ורשמיו האחרונים של לאונרד כהן, מגדולי היוצרים שכבר דור שלישי של מעריצים הולכים בשבילים שחצב. ימים אחדים לפני מותו ב־2016 הוא כתב בפתק: "האש שלי כמעט דועכת. ניצוץ גווע מהבהב. לך ספר לו, למשיח, על מה שקורה ללב".
השבוע ימלאו שש שנים להסתלקותה של רחלה ז"ל, רעייתי. עשר שנים היא ניהלה את אגף הבחינות במשרד החינוך. במכתב ששלח לה בכיר בבית הספר הריאלי בחיפה כתב כך: "הנדון: רחלה שיפר - כביש הסרגל עקום לידך. במדינה שלנו, שבה הקומבינות והחלטורות, עיגולי הפינות והקריצות הפכו מחריגים לשכיחים, נדירה פגישה עם יושר מוחלט ומקצועיות בלתי מתפשרת העושה שימוש ראוי בשכל הישר ובשיקול הדעת. תודה לך רחלה, שמרי על עצמך, עלינו".
ואני אוסיף מדברים שכתב לאונרד כהן: "אהבת אמת זה מה שקורה בין שני אנשים שכבר לא צריכים להכיר זה את זה". כך היינו.
