לפני כמה שבועות, באחת מזירות הפשע בגליל, אנשי כוחות הביטחון נדהמו מהמחזה שנחשפו לו. קצין הבילוש המשטרתי עמוס דדון סיים את עבודתו ונפרד לשלום מעמיתיו. כחצי שעה לאחר מכן הם פערו פיהם כשראו אותו חוזר לזירה, עם מדי חובש מד"א ובידיו אלונקה. הם ניגשו אליו וטפחו על גבו בהערכה על ההתנדבות בשורות ארגון ההצלה לאחר משמרת שיטור מאתגרת, אלא שבן שיחם המורגל בסיטואציה הבין מיד והתנצל: "אני כפיר, בטח פגשתם כאן את אחי, עמוס".
מאז שנת 1997 משרתים התאומים הזהים כפיר ועמוס דדון בכוחות הביטחון וההצלה. בימים אלו רודף כפיר אחר מסיתים לאומניים שמנסים להתסיס את השטח ועמוס מחזיק כוננויות ומתגבר את יישובי גבול לבנון.
"זו חוויה לגדול ככה, כתאומים זהים, ועד היום אנחנו משועשעים מסיטואציות שבה פונים אליי חברים של כפיר ואני כלל לא מכיר אותם", משתף עמוס. עם זאת, הדמיון ביניהם העמיד אותם גם במצבים סימפטיים פחות. לפני כעשור, כפיר הבלש היה מאוים מצד עבריין שביקש לפגוע בו. לראשונה בתולדות המשטרה, הותאמה חליפת אבטחה חריגה לשני אנשים, שרק אחד מהם מאוים בפועל. "במשך שנה הייתי מאוים ואסור היה לעמוס להגיע לאזורים שבהם אני משרת במסגרת המשטרה, וגם בעבודתו במד"א הוא הוגבל שלא לצאת לנסיעות באזור מסוים בגזרתי".
הם נולדו למציאות הזאת ואפילו הוריהם, התקשו להבדיל בינהם: "כשהם היו תינוקות אני זוכרת שהאכלתי את אחד הילדים פעמיים בטעות ולא שמתי לב, עד שהשני התחיל לבכות ופתאום הבנתי שהוא כלל לא אכל", סיפרה לורנס אמם ופרצה בצחוק. "אני גאה בהם”, היא מסכמת "אני מתפללת לימים שקטים יותר, בהם נוכל להיפגש בשקט ובביטחון".
