בזמן שאיתמר בן גביר, השר המרקד לביטחון פנים שסיים לחלק רובים ואקדחים לכל זב חוטם, חיגר וקטן, והתפנה לקפץ בבנייני האומה ולהבטיח לחדש את ההתיישבות ברצועת עזה; בזמן שהתראיין ל"וול סטריט ג'ורנל" והסביר למה חבל שטראמפ הוא לא נשיא ארצות־הברית ואיך הנשיא הנוכחי, ג'ו ביידן, "במקום לתת לנו גיבוי מלא עסוק בלתת (כך במקור) סיוע הומניטרי ודלק לעזה"; הוקם בשטחים כוח של מג"ב שהוכפף לצה"ל ומטפל בפשיעה הלאומנית של המתנחלים המתנהלת כבר שבועות ארוכים תחת עינה העצומה של המשטרה. ציר עוקף בן גביר.
הכוח, פירסם כאן אתמול אלישע בן קימון, שהוקם לפני מספר חודשים, כבר סיכל ומנע אירועים חמורים שהיו עלולים להסלים את המצב בשטחים, שממילא רגוע הוא לא. זה קרה אחרי שכבר בסוף אוקטובר הביעו גורמים בכירים בפיקוד מרכז, לצד ראשי השב"כ, דאגה גוברת נוכח פעילות, או ליתר דיוק אי־פעילות, משטרת בן גביר, במקרים קשים, כולל כאלו שנגמרו בהרג פלסטינים.
ועל כך אפשר לומר שלושה דברים: הראשון, שטוב שזה נעשה, השני, שמן הראוי הוא ללמוד מהניסיון, לשכפל את הרעיון וליישם אותו גם במקומות אחרים. למשל, למנות את קצין חינוך ראשי בצה"ל לעוקף יואב קיש, כדי שיציל את ילדינו מהבורות המאיימת עליהם תחת השר הנוכחי, זה שלא רק מממן מוסדות חינוך ללא לימודי ליבה, אלא גם קיבל החלטה, נואלת במיוחד, לשחרר את התלמידים מהצורך להיבחן בנושא השואה. לא מופרך להיטרף מאימה נוכח המחשבה שאם קיש, או תאום רוחני שלו, יישאר בתפקידו, זה יקרה גם ללימודים הנוגעים לטבח 7 באוקטובר, כי למה לעסוק בנושא שיציף את השאלה איפה היו ראש הממשלה ושריו באותו יום, והיכן הסתובבו בחודשים שבאו אחר כך (תשובה: לא הסתובבו).
או, למשל, למנות את היועכ"ל – יועץ הרמטכ"ל לענייני כספים - לעוקף סמוטריץ' במשרד האוצר; את קצין הלוגיסטיקה שיסדיר את נושא התחבורה בישראל; ואת ראש אג"ת שיתכלל את כל העשייה הציבורית.
העניין השלישי נוגע לעובדה שאחרי כל כך הרבה שנים בהם התרגלנו שככה נראית הפוליטיקה, שזה לגמרי נורמלי, כמעט סביר אפילו, שאנשים בלתי ראויים בעליל יושבים במשרדים ולא עושים דבר; אחרי שהתרגלנו לחשוב שהעסק איכשהו בכל זאת עובד, כי בכל משרד יש גם אנשי מקצוע שמחפים על אוזלת ידם של השרים - הממשלה הנוכחית הבהירה שזו אמונת שווא. שלא רק שאנשים עם אפס יכולות, אפס אינטגריטי, מאה אחוז אינטרסים, מאיישים את המשרדים, אלא שברוב חריצותם הם גם עיקרו, מעקרים ומסרסים את כל דרגי המקצוע שתחתיהם. עד כדי כך שנציבות המדינה כבר מרימה ידיים ומאשרת, על פי עדויות מבפנים, מינויים של כאלה שכמה שנים קודם לכן איש לא היה מעלה על דעתו לשבץ אותם במכולת השכונתית כעוזר ג'.
אז נכון שגם אהוד ברק מינה את פרופסור שלמה בן עמי להיות השר לביטחון פנים, ונכון שאהוד אולמרט מינה את אברהם הירשזון, שהורשע וישב בכלא, למשרד האוצר ואת עמיר פרץ חסר הניסיון לשר הביטחון, ומן הסתם יש עוד דוגמאות. אבל סיטואציה כמו זו הנוכחית, שבה מייצרים מסלול עוקף שר כדי להשליט את הסדר בשטחים — לא הייתה במקומותינו.
וכך, אם לסכם, בן גביר יכול ליהנות מכל העולמות. גם פחות כאב ראש, גם להיתמם ולומר לבייס שלו שהוא לא אשם כשעוצרים את המשיחיסטים הלאומניים שלו, ובעיקר להתפנות לבזות את נשיא ארצות־הברית, לטפול עליו האשמות שווא במקום להכיר תודה, ועל הדרך להתהדר בכוח שיש לו על ראש הממשלה, שזה אולי הדבר האחד והיחיד שבו הוא צודק. אכן יש לו כוח על ראש הממשלה, ואת מחיר הכוח הזה אנחנו משלמים.