תוכניות דייטינג מלהקות אליהן בדרך כלל אנשים שטחיים מאוד. רווקים ורווקות עם רשימת דרישות מופרכת, כאילו הם נזר הבריאה - מה שהפך את התוכניות הללו לבלתי נסבלות במקרה הרע, ובמקרה הטוב יותר צפו בהן בשל הלעג למשתתפים על חוסר המודעות שלהם, הנרקיסיזם שאין לו גבולות. לכך יש להוסיף שרובם באים מוכנים מדי למצלמה, יודעים בדיוק מה לומר ואיך. אחרי משפט אחד - הצופים כבר יודעים שמולם יש קלישאת ריאליטי חלולה. גם הזוגות שכן מצליחים בתוכניות הללו הופכים לדוגמנים של זוגיות, שמנסים בכל הדרכים האפשריות לנצל את הזמן יחד כדי להרוויח כסף, כאן ועכשיו. קחו לדוגמה חלק ממשתתפי "חתונה ממבט ראשון", שהפכו את חשבון האינסטגרם שלהם ללוח מודעות.
מנגד, התוכנית "אהבה על הרצף", שהעונה השנייה שלה עלתה בנטפליקס, מציגה משתתפים נוגעים ללב. זה לא רק בגלל שהם "שונים" ומתמודדים עם אוטיזם, זה בעיקר בזכות הרצון הטהור שלהם למצוא אהבה. נטפליקס עושה כאן שירות חשוב - היא משתמשת בהשפעה שלה ובתקציב העצום שלה כדי לעזור למשתתפים לחוות אהבה ראשונה. רואים שנעשה תחקיר מעמיק לגבי התאמות אפשריות לרווקים ולרווקות, והתוכנית לא עוזבת אותם אם הדייטים נכשלים. הרצון של התוכנית לעזור הוא אמיתי, חף משיקולים זרים ועריכה מניפולטיבית. מרגש לראות את זה.
עוד משהו יפה ב"אהבה על הרצף" הוא שאין בה גימיקים, היא מתנהלת ברגישות הראויה לסיטואציה. הצופים נחשפים לחיים של המשתתפים, לבני המשפחה שגם עבורם מדובר בסיטואציה מאתגרת, אך למרות זאת "אהבה על הרצף" לא מתנשאת, היא לא הפטרונית שלהם - כפי שרואים בתוכניות רבות שעוסקות באנשים עם מגבלות שונות. אולי בגלל זה היא זוכה להצלחה מסחררת, כי היא מציגה אנשים מעניינים, אנשים עם עומק שמחפשים את הדבר האמיתי בלי קיצורים. הדרך שלהם היא שונה משל האנשים "הרגילים", אבל בסך הכל אנחנו מבינים שגם הם מתמודדים עם בעיות יומיומיות, כמו כל אדם אחר. יש להם יתרונות וחסרונות, כמו כל אחד.
זה ממש חתרני להתייחס לאנשים עם מוגבלות כבני אדם. כנראה שגם הקהל מאוד אוהב את זה, כי לפי כמה דיווחים גם תהיה עונה שלישית.
בקטנה
בראיון מטלטל בערוץ 13 תמי מצגר, ששוחררה מהשבי, אומרת בהקשר להנהגה שלנו: "אין לי על מי לכעוס. אני מאוכזבת. יש פה אנשים שאין להם אמפתיה לשום דבר, הם רק חושבים על עצמם". אי־אפשר היה לנסח את זה טוב יותר. למדינת ישראל אין זכות קיום אם היא לא מוכנה לשלם מחירים כבדים כדי להוציא את האזרחים שעדיין נמצאים בשבי חמאס, ומי יודע מה עובר עליהם במנהרות מתחת לאדמה, בלי אוכל ובלי מים. צריך להקרין את הראיון עם מצגר בלופים, בכל עצרת מחאה. שאף חבר ממשלה לא יפספס. אי־אפשר להיות נגד עסקה אחרי שרואים את העדות הזאת.
