אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא שָׁטַף אֶת הָאַקְוָרְיוּם,
קֻפְסָה יְרֻקָּה בְּצֵל קוֹרָתֵנוּ הָרְעוּעָה,
גְּדוּשָׁה בְּמַזְכָּרוֹת שֶׁאִישׁ לֹא רָצָה.
לִפְעָמִים הִיא פִּרְפְּרָה בְּאוֹר מַכְסִיף,
אוֹת חַיִּים יָחִיד בְּמֶשֶׁךְ חוֹדָשִׁים.
אִישׁ מֵאִתָּנו גַּם לֹא הֶאֱכִיל אֶת הַדָּגִים.
אִלַּצְנוּ אוֹתָם לֶאֱכֹל כָּל מָה שֶׁמָּצְאוּ
בַּדְּמָמָה הָעִשְׂבִּית, הַנּוּגָה. בְּסוֹף
הַנִּשּׂוּאִין, כְּשֶׁחִלַּקְנוּ אֶת הָרְכוּשׁ,
מָסַרְנוּ אֶת הָאַקְוָרְיוּם, וְהָאִשָּׁה
שֶׁבָּאָה לְקַחְתּוֹ טָבְלָה יָדַיִם בַּיָּרֹק,
וּמִכַּמָּה תְּרֵיסָרֵי דָּגִים שֶׁהָיוּ לָנוּ
נִשְׁאָרוּ רַק שְׁנֵי דְּגֵי סִילְבֶר־דוֹלָר
שֶׁשִּׂגְשְׂגוּ בְּשֶׁל הַהַזְנָחָה, טָרְפוּ אֶת הַשְּׁאָר
וְתָפְחוּ לְגֹדֶל כַּפּוֹת יָדֵינוּ,
שֶׁנִּתְלוּ בְּצַד גּוּפֵינוּ, בְּלִי לָגַעַת, אֲשֵׁמוֹת.
