רס"ר במיל' אמיר ירדנאי, בן 36, שטיפל בפינוי וחילוץ פצועי והרוגי חטיבת גולני משג'עייה במבצע צוק איתן ונחשף למראות הקשים של הנגמ"ש הבוער, שם קץ לחייו לאחר יותר משנתיים של מאבק קשה בהלם קרב.
ירדנאי, בן נהלל, הוא בן לסא"ל במיל' אייל ירדנאי שממשיך לעשות שירות מילואים ביחידה מובחרת, ולענת, בעצמה בת שכולה, שאיבדה את אביה במלחמת ששת הימים. הוא הותיר אחריו גם שני אחים, רון ועידן.
אמיר התגייס ליחידת אגוז. לאחר סיום המסלול ובעקבות פציעה עבר לתחום הניוד והקים עם חבריו את מחלקת הניוד באגוז. אחרי השחרור יצא לטיול בהודו, הקים שם חברה לטיולי אופנועים ועבד בהדרכת טיולים.
"כשפרץ מבצע צוק איתן כבר היה לו כרטיס טיסה ביד להודו, הוא היה אמור להתחיל את ההכנות לראלי ההימלאיה, שנחשב לקשה בעולם", מספר האב אייל, "אבל יום לפני הטיסה הוא קיבל צו 8 והתעקש להתגייס גם כשמפקדיו אמרו לו שהם משחררים אותו. במשך 24 ימים הוא עסק בחילוץ ופינוי פצועים של גולני, היה בכוח הראשון שהגיע לנגמ"ש הבוער”.
לאחר סיום הלחימה השתחרר אמיר וחזר להודו. הוא רשם שיא אישי כשזכה במקום הראשון בראלי ההימלאיה, עבר עם האופנוע שלו 1,650 ק”מ ללא הכנות. האב אייל: “במשך מספר שנים הכל היה רגיל איתו, ואז האירוע של איציק סעידיאן עורר אצלו את הפוסט־טראומה. הוא התחיל לשקוע, התפקוד ירד, העסק הידרדר, ואז היה לו את ההתקף הפסיכוטי הראשון והוא עבר לאשפוז כפוי".
האח רון מוסיף: "בהתקף הראשון הוא אמר 'צוק איתן, צוק איתן', קרא את המספר האישי שלו וצעק 'אני הצלתי אתכם ובזכותי אתם חיים'. בהתקפים הוא נהג לקרוא לחבריו לצוות בשמות, חילק להם מספרי ברזל וממש חי את המשימות של צוק איתן".
האב אייל: "ברור לנו שפינוי ההרוגים והפצועים והחשיפה לנגמ"ש הבוער צילקו את נשמתו. מאז יום העצמאות האחרון הוא אושפז חמש פעמים נוספות. אמיר הוא עוד קורבן של אסון הנגמ"ש. אנשי משרד הביטחון קבעו לו 70% נכות לצמיתות, אבל הוא קורבן נוסף לאסון. חובה לדבר על הדברים האלה ולשתף, יש אלפי נפגעי טראומה נוספים עכשיו ומערך הטראומה במדינה כושל. אם הטיפול באמיר היה אחר, הוא היה חי היום. הוא לא קיבל כלום חוץ מתרופות. חובה להקים מחלקות שמיועדות רק להלומי קרב".
אמיר, ששם קץ לחייו במרפסת של הבית שלו, השאיר מכתב מצמרר: "זה גדול עליי, אני אוהב אתכם, לא יכולתי לזכות במשפחה טובה יותר".
