קצת פחות מארבעה חודשים לקח לאמריקאים לחזור ולהרגיש בנוח עם רוחות 6 באוקטובר. אחרי הנאום משיב הרוח של ביידן בימים שלאחר הטבח ותחושת התמיכה ללא סייג שקיבל הציבור הישראלי, החלו ידידנו הטובים שמעבר לים לחזור לקונספציה הבינלאומית הבלתי ריאלית.
אלו אינן השנים הטובות ביותר של האמריקאים. ביידן ציוני ונעים יותר מאובמה - אבל מדיניות החוץ האמריקאית של הנשיא הנוכחי או של שליחיו זהה למדיניות החוץ מבוססת משאלות הלב הליברליות הפרוגרסיביות של קודמו הדמוקרטי, שזרעה במזרח התיכון הרס וסבל חברתי חסרי תקדים.
תחילה הייתה זו הבריחה מאפגניסטן, והתמונות של אזרחים אפגנים נתלים על מטוסים אמריקאיים - לא מיצג נעים עבור מי שרוצה לראות בארצות־הברית בת ברית חזקה. אחר כך באה מלחמת רוסיה־אוקראינה, ותוך כדי כך הכורדים - שגם הם כביכול בני חסות של האמריקאים - הנופלים בידיהם של העיראקים. ועכשיו, כאילו לא הספיקו להם כל הצרות הללו, נפלה עליהם גם המלחמה שלנו - שגוררת את האמריקאים לאתגר שממנו ניסו להימנע בכל מחיר: מלחמה באיראן לצד ריסוק כוחות קיצוניים, מהרוסים ועד החות'ים, וקידום הכוחות המתונים במזרח התיכון.
אצל האמריקאים המלחמה הקרה היא טראומה, וכך גם הפחד ממה שהם מזהים כקומוניזם ברוסיה. מלחמת רוסיה־אוקראינה הייתה אולי הזדמנות מבחינתם להפיל את פוטין, שנוא נפשם, ועדיף לא לדמיין מה היה עולה בגורלה של קייב אלמלא הנשק האמריקאי - אבל פוטין הוא גם חבר קרוב של איראן, שמולה ארצות־הברית דווקא מגלה הכלה גמישה מאוד. גם כאשר שלוחותיה של איראן, כמו החות'ים, פוגעים בנכסים אמריקאיים, הבית הלבן לוקח לעצמו את הזמן עד שהוא מגיב. באופן אירוני, נראה שהם אימצו את מדיניות ההכלה הישראלית - זו שהתפוצצה לנו בפרצוף ב־7 באוקטובר. הם לא זוכרים את פיגועי 11.9, את אל־קעאידה ואת דאעש? למה האסרטיביות האמריקאית נעצרת דווקא מול האיסלאם הרדיקלי?
על רקע המציאות הזאת וכישלון מדיניות החוץ במזרח התיכון, האמריקאים מנסים עכשיו להנדס גם את המציאות של ישראל ולקחת חלק בהחזרתנו לאחור לשנות הסכם אוסלו ולהתנתקות - שני מהלכים שבוצעו בתמיכה אמריקאית מסיבית. כאילו לא קרה דבר, הם ממשיכים לפעול למען רעיון המדינה הפלסטינית, בניגוד לכל היגיון בריא וללקחי העבר. ייתכן שהמניע הוא הבחירות בארצות־הברית, כפי שרבים טוענים, אבל לא מן הנמנע שאלו פשוט אותן אמונות שלא השתנו בוושינגטון.
כך או כך, זה המצב - והוא מחמיר. גם ההחלטה השבוע להטיל סנקציות על ארבעה מתיישבים ולעקל חשבונות בנק של חלקם היא חתירה לעבר מדינה פלסטינית - שהרי אם יש מחבלים יהודים במדינה היהודית, למה שלא יהיו מחבלים פלסטינים במדינה הפלסטינית?
כל זה מתכנס להבנה ברורה: אחד ממרכיבי הקונספציה הישראלית הוא התלות הביטחונית והרעיונית בארצות־הברית. במסגרת ההתעוררות הלאומית, שהחלה ב־7 באוקטובר, אולי כדאי להתחיל ולסדוק את התלות הכללית ולפתח עצמאות ביטחונית ומדינית. ניתן לעשות זאת מבלי לערער את יסודות היחסים הקרובים עם ידידתינו החשובה כל כך - לא כל התנגדות לדעתו של ידיד מובילה לניתוק היחסים. למעשה, כאקט של ידידות, עלינו להציל את ארצות־הברית מרעיון המדינה הפלסטינית.
