"רגע האמת - חיים או מוות". זו הייתה כותרת ההצהרה שנשאו אמש חמש נשים שחזרו משבי חמאס - שרון אלוני־קוניו, אביבה סיגל, נילי מרגלית, עדינה משה וסהר קלדרון. הדאגה אינסופית, וההערכות לפיהן עשרות מהחטופים כבר לא בין החיים רק מעצימות אותה יותר ויותר. בקול רועד, ברקע המגעים לעסקה שלא נושאים פרי, קראה כל אחת מבין חמש החטופות ששוחררו לעשות הכל כדי להשיב של מי שעדיין שם, כבר יותר מארבעה חודשים.
1 צפייה בגלריה
(מימין: שרון אלוני־קוניו, עדינה משה, נילי מרגלית, סהר קלדרון ואביבה סיגל | צילום: טל שחר)
"הגענו לרגע הנורא מכל - הרגע שבו נגזר עליכם להחליט - מי לחיים ומי למוות, מי יחזור ומי יהפוך טרף לחיות אדם", אמרה שרון אלוני־קוניו, שהייתה הראשונה לדבר אמש. היא חזרה משבי חמאס עם שתי בנותיה התאומות, יולי ואמה בנות השלוש, בעוד בעלה, דוד, עדיין בשבי. "136 מחכים כעת במנהרה ללא חמצן, ללא מזון, ללא תקווה, כדי שתצילו אותם. המחיר כבד, בלתי נסבל, מכווץ את הבטן והגוף, אבל מחירה של הפקרה יהפוך לכתם לדורי דורות".
אחריה דיברה נילי מרגלית מניר עוז, שציינה כי "את מחיר שחרורו של מחבל ניתן לתקן. את מחיר הקרבתם של ילדים, נשים וגברים שעוברים התעללות פיזית ופנימית לא יתקנו נאומים - וגם לא סרטונים וציוצים".
לאחר מכן נשאה דברים אביבה סיגל: "אזרחי ישראל כולם עוקבים אחר גורל החטופים. 124 ימים של גורל משותף. אם נציל אותם, נציל את מדינת ישראל - וזה יהיה הניצחון המוחלט". גם בעלה של אביבה, קית', עדיין שבוי בעזה.
עדינה משה, שדיברה אחרי אביבה, פנתה לראש הממשלה בנימין נתניהו בדמעות. "אני מבקשת לפנות אל ראש הממשלה שלי, ואל משפחתו. אני הייתי שם, אבל שוחררתי, וחברים שלי, והנערים והנערות שאותם חינכתי עדיין שם. אני חושבת שיש חלק מהם שלא שרדו כבר. שוב אני פונה אליך מר נתניהו, הכל בידך, אתה הוא זה שיכול, ואני מאוד פוחדת ומאוד חוששת שאם תמשיך בקו הזה של מיטוט חמאס, לא יישארו שבויים לשחרר".
סהר קלדרון בת ה־16, שאביה עופר עדיין נמצא בשבי חמאס, אמרה בדמעות: "אני פה בשביל לזעוק את הכאב שלי - אני אעשה הכל כדי שאבא שלי יחזור. למה אני, ילדה בת 16, הייתי צריכה לעבור את כל הסיוט הזה? למה הייתי צריכה להיקבר חיה בתוך המקום הזה? בנפש נרצחתי, וכל מי שנמצא שם נרצח בכל יום מחדש. אתם יודעים מה ההרגשה שמחבל בוהה בך במשך שעות בפרצוף של רצח? שהייתי צריכה לפחד פחד מוות שהולכים לאנוס אותי? חיכיתי וחיכיתי במשך חודשיים, ודבר אחד אמרתי לעצמי - איפה הממשלה שלי?". קלדרון הוסיפה: "אני רוצה את החיבוק החם של אבא שלי, ויש כל כך הרבה שמחכים לחיבוק הזה כמוני. בבקשה מכם, אל תפקירו את אבא שלי ואת כל מי שנמצא שם ותהפכו גם אותם לארון. לא נפסיק להילחם".
