כשפורסמו הציטוטים מישיבת סיעת הליכוד השבוע, לא נדרש כדור בדולח כדי לדעת שהם יתגלגלו אחר כבוד ל"ארץ נהדרת". מלכתחילה זאת העונה המורכבת בתולדות התוכנית, והנה באים השר דודי אמסלם וח"כ טלי גוטליב וחוסכים שעות של מחשבה, רעיונות, שכתובים, ניסויים ותעיות, איך לעבות את החלק הפוליטי אחרי הסבב הקבוע של ביבי־בן גביר־רגב ושות'. מי צריך את כל זה אם הוא צרח עליה, היא אמרה שמריחים לו את הוודקה מהפה, הוא נשם לעברה כדי להפריך את הטענה וראש הממשלה ישב שם וחיכה לניצחון המוחלט, כלומר שיחלוף עוד יום והוא עדיין בתפקיד.
לאורך השנים, האופי ההיברידי של "ארץ נהדרת", גם "סאטירה" (בועט, חריף, פוליטי) וגם "בידור" (תחפושות, צחוקים, צפייה משפחתית) הפך אותה למאיץ החלקיקים של שולי הפוליטיקה הישראלית. יותר מכל תוכנית שקדמה לה בז'אנר, מ"ניקוי ראש" ועד "החרצופים", היא מיצתה עד תום את אנסמבל הדמויות הפורימיות, המרימות והמביכות שפוקדות את כנסת ישראל ונתנה להן את הגושפנקה הסלבריטאית, זאת שבאה בילט־אין עם הפלטפורמה העוצמתית של ערוצים 2 ו־12.
אבל היה רגע שבו הדיל התחיל לגרום יותר נזק מאשר תועלת. נדמה כי נקודת המפנה היא בחירות 2015 והניצחון הסוחף של נתניהו והליכוד, ניצחון שברא את המפלגה כסערה מושלמת של ריקבון מפא"יניקי ופופוליזם טרנדי. "כן, תרמנו קצת לבנייה שלו", הודה העורך הראשי מולי שגב כשנשאל על אורן חזן. ואכן, המקום ה־30 ברשימת הליכוד טיפס גבוה ומהר במצעד של "ארץ נהדרת". אגב, גם ח"כ דוד ביטן כיכב אז, והיום הוא לורד בריטי מעודן ליד הקרקס של גוטליב (לעומת זאת, אמסלם שורד יפה). השוו את החשיפה של ביטן ואמסלם ב"ארץ נהדרת" ליריב לוין, עד להצגת ה"רפורמה" כמובן. מעניין מי השפיע יותר על המדינה.
ובעוד שאין שום ספק מהי עמדתה של "ארץ נהדרת" בנוגע לגוטליב וגם שהיא מתאימה בול לנוסחת הסאטירה־בידור, דילמת האפקטיביות של הביקורת רק מתחדדת. בימים כל כך טרגיים ועצובים, יש גם טעם לוואי לאוטומטיות שבה "ארץ נהדרת" פונה לגוטליב ואמסלם, למרות האמירה המתבקשת על הריקנות האיומה שהם מייצגים בזמן מלחמה. לא רק שאין בזה מי־יודע־מה אומץ: עבור אישיות גבולית כמו גוטליב, שכל תכליתה היא לגרום לתאונת דרכים אינטלקטואלית בכל אשר תלך, תשומת הלב של "ארץ נהדרת" היא בונוס בחוזה הטאלנט שלה עם הכאוס.
ייתכן שאין דרך אחרת לעשות את "ארץ נהדרת": לא רק בני אדם קשה לשנות מגיל מסוים. ובכל זאת, משהו קרה בארבעת החודשים האחרונים, והוא מחייב כל אחד לחשוב מחדש על הנחות מוצא, גדולות כקטנות. לא יזיק ל"ארץ נהדרת" להרהר, שמא צורת המאבק שלה בהתבהמות הפוליטית זקוקה לריסטארט.
בקטנה
צרור שאלות אפשריות לכתב ערוץ 14 , מוטי קסטל, במסיבת העיתונאים הבאה של ראש הממשלה: א. "אדוני, האם זה כאב כשנפלת מגן עדן ובני גנץ לא אמר לך שלום?" ב. "האם לדעתך גדי איזנקוט עוסק כל היום בפוליטיקה בזמן מלחמה או שהוא עושה זאת גם כל הלילה?" ג. "הציבור היה רוצה לדעת: מניין האנגלית שלך?" ד. "האם אתה האיש הנכון במקום הנכון או האדם הנכון בזמן הנכון?" ה. "איך הייתי? הייתי טוב עד הסוף?
