"הפכתי את כל החשבונות שלי לפרטיים", מתארת חגית חן, אמו של החטוף איתי חן. "בהודעות שמתקיפות אותי באינסטגרם או בפייסבוק אני פשוט חוסמת את מי שמתבטא בצורה כזאת ומדווחת עליו. גם בתגובות, אני תמיד חוסמת ומוחקת ולא משאירה את זה. ושלא יהיה ספק, לא מדובר בבוטים. אלה ממש אנשים שככה מגיבים - ישראלים ופלסטינים. בכל הרשתות יש תגובות שיוצאות נגדי".
חגית לא לבד מקרב משפחות החטופים. על פי ניתוח פייק רפורטר, כ־50 אחוז מהשיח על משפחות החטופים ברשתות שלילי. ״לשמחתי עדיין לא חוויתי מתקפה אישית כלפיי ברשת", מספר מיכאל לוי, אחיו של אור לוי ומדגיש את המילה “עדיין”. ״מה שקורה עכשיו למשפחות זה בושה וחרפה. זה מזעזע שיש אנשים שבכלל מעיזים לדבר על משפחות. בסוף אני בוחר להסתכל על זה ממקום של אנשים רעים ואינטרסנטים, שאין להם שום קשר לשום דבר שקשור למדינה הזאת ומנסים לתפוס על זה טרמפ".
לנוכח המתקפות ברשתות, קורא מיכאל: "אם מישהו מהם יישב שנייה אחת עם משפחה ויחווה לרגע משהו שאנחנו חווים, יסתכל על ילד בן שנתיים וחצי שאיבד את אמא שלו ואבא שלו חטוף בעזה והוא קורא לו כל יום - הוא לא יעז לפתוח את הפה. אני מזמין את כל אחד מהאנשים שחושבים שהם יודעים מה עובר עלינו לבוא, לשבת איתנו ולראות איך העולם שלנו נראה. אלה אנשים שחושבים שככה הם ירוויחו קולות, פרובוקטורים לא חסרים גם במקומות בכירים מאוד, לצערי. וזאת הפרובוקציה האולטימטיבית, לקחת פרה קדושה ולבעוט בה". אסתר בוכשטב, אמו של יגב, מוסיפה כי לתחושתה מדובר בתופעה גדולה ומכוערת אף יותר. "התחושה הזאת מגיעה מההפגנה למשל שהייתה השבוע, הדברים שנאמרו בה", היא משתפת, "מתנהגים כאילו האירוע של החטופים הוא קטן ופרטי של המשפחות, לא מרכז היום, לעומת המלחמה או מיטוט חמאס. אני מבינה שכל משא ומתן הוא קשה, אבל הפקירו את האנשים האלה. אם חטפו את הבן שלי מהבית שלו ואף אחד לא דואג להחזיר אותו אחרי זה - אז כנראה שבאמת לא דואגים לביטחון שלו".
