היה בהחלט צפוי שהנציב הכללי של אונר"א, פיליפה לזריני, יגיב כמו שהגיב על חשיפת מנהרת הנשק הגדולה של חמאס מתחת למטה הכללי של הארגון בלב ליבה של עזה. "לא ידענו על המנהרה", טען באופן לא משכנע, והוסיף הערה תמוהה על כך ש"למדנו על קיומה רק מהתקשורת". אין ספק, לזריני מנסה לחמוק מאחריות כשהוא מוכר את הסיפור שהצוות עזב את המטה בעקבות פקודת הפינוי הישראלית, "ומאז לא השתמשנו בבניין וגם לא היה ידוע לנו על פעילות שאולי התרחשה בו".
באמת? לא ידעתם? קשה להאמין. הנה כמה נתונים בסיסיים: מנהרת חמאס הגדולה נחפרה בדיוק מתחת למטה אונר"א בשכונת רימאל היוקרתית, המקבילה לרצועת חוף הים של עזה. עומק המנהרה 18 מטרים ואורכה 700 מטר. אין דרך בעולם, גם לא בידיים הכי מיומנות, לבצע חפירת בזק בארבעה החודשים שחלפו מפרוץ המלחמה. לפי המידע, החפירות מתחת למטה אונר"א התחילו כמעט לפני עשור. אין גם צל של סיכוי שפקידי המטה המרכזי של אונר"א לא שמעו את קולות פיצוצי האבנים הגדולות או את החפירות בעומק הקרקע. זה לא שעזבתם את המטה, מר לזריני, ופתאום קפצה לה מנהרה.
בתוך המנהרה נחשפו נשק וחומרי חבלה, והחשמל הועבר מלמעלה, ממשרדי אונר"א. כבלים שנחתכו בחיפזון עם נטישת המנהרה בגלל החשש מכוחות צה"ל מובילים ישירות למשרדי אונר"א. אפשר להסכים שלבניין היו שני תפקידים: מוקד העצבים של אונר"א, ומרכז הפעילות של חמאס. הכבלים שמתחברים מעומק המנהרה אל משרדי המטה בקומות העליונות הם העדות המרשיעה לחיבור ההדוק בין אונר"א לחמאס.
ישראל דווקא טרחה להזמין את לזריני להצטרף לסיור מיוחד בעזה, אלא שהוא בחר להתעלם. ארבעה ימים לפני חשיפת המנהרה הוא קפץ לירושלים וכינס מסיבת עיתונאים כדי לדבר על מצוקותיהם הבלתי נסבלות של אזרחי עזה. אין ויכוח, המצוקה אכן קשה. אבל פנייתו של לזריני להיפגש עם שר החוץ ישראל כץ נדחתה.
בשבוע שעבר, עוד לפני חשיפת המנהרה, ביקשתי לראיין את לזריני. רציתי לשמוע מה יש לו לומר על המלחמה בעזה. הסתמכתי על היכרות קודמת עם דוברת אונר"א, ופניתי אליה. היא ענתה לי בנימוס וביקשה ללמוד על מה, בדיוק, ארצה לשוחח עם הנציב הכללי. הסברתי שאני מעוניינת לשמוע מה הוא חושב על המלחמה בעזה, ומה עמדתו לגבי ההאשמות נגד 12 עובדי אונר"א הפלסטינים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר. תשעה הודחו מהארגון, שניים נרצחו במהלך המתקפה ואחד נעלם. מידע מטריד לא פחות מצביע על 190 תושבי עזה נוספים, עובדי אונר"א המשתייכים במקביל לחמאס.
לזריני החליט לא להגיב. לא יהיה ראיון, בטח שלא לעיתון ישראלי. לחלק מהשאלות שהכנתי, אני יכולה רק לנחש, ממילא לא הייתה לו תשובה שתצליח לשכנע את הקוראים בישראל או את הבוסים שלו במטה האו"ם. בינתיים, 20 מדינות מובילות ברחבי העולם, מארה"ב דרך גרמניה, צרפת, בריטניה ויפן, החליטו להשעות את כספי התמיכה באונר"א. לזריני יצא למסע גיוס תרומות בנסיכויות המפרץ, והודיע ש"יש לנו תקציב רק עד סוף החודש".
ישראל מחפשת עכשיו מחליף לאונר"א. לא ברור אם יימצא הארגון שיסכים להיכנס בזריזות לנעליים הטובעניות. גם לא ברור אם החלפת הארגון המנוסה, על כל חסרונותיו הגדולים, תשפר את מצבם הרע ממילא של שני מיליון תושבי עזה. עכשיו צריך למצוא פתרון – איפה יתגוררו מעל מיליון התושבים שנאלצו לברוח לרפיח? מי יקבל אחריות לבנייה מהירה של דירות בצפון הרצועה ובמרכזה? מצרים כבר הבהירה - לא בשטחנו. אונר"א לא יכול לגייס או להפעיל פועלי בניין. אבל הנציב הכללי - בין אם אונר"א יוחלף ובין אם יישאר – חייב למסור את המפתחות וללכת הביתה.
