אֶת הַבָּתִּים שֶׁהָיוּ לִי הֵם לָקְחוּ מִמֶּנִּי. הַזְּמַנִּים
הָהֵם לֹא בִּשְּׂרוּ טוֹבוֹת: מִלְחָמָה, חוּרְבָּן, פְּלִיטוּת;
לִפְעָמִים מֵיטִיב הַצַּיָּד לִצְלוֹף בְּעוֹפוֹת נוֹדְדִים
וְלִפְעָמִים לֹא. בַּזְּמַנִּים שֶׁלִּי הַצַּיִד הָיָה מוּצְלָח,
רַבִּים נִפְגְּעוּ מִקְּלִיעִים; אֲחֵרִים מַמְשִׁיכִים לְשׁוֹטֵט
אוֹ מִשְׁתַּגְּעִים בְּבָתֵּי הַמַּחֲסֶה.
אַל תְּדַבֵּר אִתִּי עַל הַזָּמִיר, אוֹ הָעֶפְרוֹנִי,
אוֹ הַנַּחְלִיאֵלִי הַקָּטָן
הֶָרוֹשֵׁם בִּזְנָבוֹ מִסְפָּרִים בָּאוֹר.
אֵינִי יוֹדֵעַ הַרְבֵּה עַל בָּתִּים —
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּכָל אֶחָד מֵהֶם טֶבַע מִשֶּׁלּוֹ, וְתוּ לֹא.
בַּהַתְחָלָה הֵם חֲדָשִׁים; הֵם כְּמוֹ פָּעוֹטוֹת
מִשְׁתַּעְשְׁעִים בַּגַּן עִם חוּטֵי הָאוֹר
הָרוֹקְמִים תְּרִיסִים צִבְעוֹנִיִּים וּדְלָתוֹת
מַבְרִיקוֹת עַל פְּנֵי הַיּוֹם.
אֲבָל כְּשֶׁהָאַדְרִיכָל מְסַיֵּם, הַבָּתִּים מִשְׁתַּנִּים:
הֵם זוֹעֲפִים אוֹ חַיְכָנִים, וַאֲפִלּוּ עַקְשָׁנִים —
כְּלַפֵּי אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאָחוֹר, אוֹ אֵלֶּה שֶׁעָזְבוּ,
אוֹ אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ חוֹזְרִים אִלּוּ רַק יָכְלוּ
וְאֵלֶּה אֲשֶׁר אָבְדוּ — עַכְשָׁיו, כְּשֶׁהָעוֹלָם הָפַךְ
לְמָלוֹן גָּדוֹל אֶחָד גָּדוֹל בְּלִי קִירוֹת.
יורגוס סֶפֶרִיס (1900־1971), משורר ודיפלומט, גולה ומתנגד־משטר. מגדולי השירה היוונית המודרנית וחתן פרס נובל לשנת 1963. השיר נכתב בשנת 1946. תודה לחברתי, פרופ' מינה רוזן, שהשוותה את תרגומי (מאנגלית) למקור היווני ועל הערותיה הטובות.
